ככה זה לאהוב אותך. "תוחלת החיים של אהבה" - ינץ לוי
ככה זה לאהוב אותך. "תוחלת החיים של אהבה" - ינץ לוי

הספר החדש של ינץ לוי, “תוחלת החיים של אהבה”, הוא הבעת האמון הכי אמיצה ונדיבה של סופר בקוראיו שזכורה לי אי פעם. על פניו, הספר הוא מעין דו”ח אוטוביוגרפי על מה שקרה למחבר ולמשפחתו במשך חמש-שש שנים, מרגע שנודע שאחיו הגדול האהוב נדבק באיידס ועד למותו הצפוי מראש. אבל מה שמדהים כאן הוא אופן המסירה של הדברים: לוי כאילו פותח מולך את כפתורי חולצתו, אוחז בך בעדינות ומכניס אותך לכיס הפנימי של הנפש שלו, שם הוא משתף אותך בפשטות ובטבעיות ובלי שמץ בושה בכל מה שעובר עליו בזמן הכתיבה, בכל בדל מחשבה, כל בדל רגש, כל בדל זיכרון, כל הלבטים שעוברים עליו בעודו כותב על עצמו ועל אחרים, בעודו חושב על מה שהוא כותב ועל איך ולמה – סוג של ארס-פואטיקה פרוזאית, אם יורשה לי, ואני לא זוכרת שקראתי אי פעם סופר שכותב ככה, באומץ תמים כזה, ועוד על חייו שלו. מה גם שהתהליך הזה כולו הימור: לוי מעיד שוב ושוב שהוא לא בטוח איך הדברים יתקבלו, האם יבינו למה התכוון, והוא שואל את עצמו המון שאלות שעל רובן הוא משיב ב”לא יודע”, אבל כל מי שיקרא בטח יסכים איתי – זה הימור מנצח.

ואל תחשבו שזה ספר עצוב. נכון, הוא גם לא בדיוק שמח, אבל יש בו לא מעט צחוק ושמחה (כמו בכתבה המרגשת ששודרה לכבוד הספר בחדשות 2), תועפות של רגש (בלי טיפת רגשנות!) וגם דברי חוכמה ותבונה והרבה אמת עירומה. כל פרק נקרא “תוחלת החיים של X”, כשה-X המתחלף הוא נאמנות, זמן, אהבה רומנטית, פרידה, אחווה, תקווה וכו’ (למה אין תוכן עניינים, שנראה את שמות הפרקים ברצף, למה? נא לתקן במהדורה הבאה!) והכל מסופר בכנות מרהיבה ונוגעת ללב, ופשוט אי אפשר להפסיק לקרוא. מסוג הספרים שאתה לא רוצה שייגמרו לעולם, גם כי הסיפור מעניין כל-כך וגם כי סופו העצוב מוכתב מראש, והרי התקווה היא מה שמחזיק שם את כולם, ואתה לא רוצה לדעת מהי תוחלת החיים של תקווה.

אבל זה מה שיפה פה: שלמרות הכל, יש פה נחמה. כי בסוף, אחרי שלוי מתאר את היום והלילה האחרון בחיי אחיו המת, הוא כותב את הפסקה המסכמת, על תוחלת החיים של התקווה. ומאחר שכל מה שסיפר קרה באמת, ומאחר שאין חכם כבעל ניסיון, אנחנו מאמינים לו: “זאת, התקווה, מתגנבת לכל פעולה קטנה או גדולה שלנו. היא מסתננת לכל שאיפה ונשיפה שלנו (…) וכשהיא מתרחקת ונסוגה, אנחנו ממציאים אותה, מדמיינים אותה (…) וכשהיא נעדרת, כשהיא פסה וחולפת ואיננה, פגים איתה הספקות והשאלות, התהיות והשאיפות. ושם, במקום הריק הזה, הפלא ופלא, לא נולד ייאוש, לא נולדת אכזבה. אין עתיד ואין עבר. במקום הריק הזה יש רק אהבה.” ואם זו לא נחמה, אינני יודעת נחמה מהי.

אז הנה פרק ראשון לטעימה, שתופס אותך בצווארון על ההתחלה (“מהי תקווה? תקווה היא ייאוש מטוגן”). אל תפספסו את החוויה הזאת. תנו אותו לעצמכם ולכל מי שאתם אוהבים באמת.

“תוחלת החיים של אהבה” מאת ינץ לוי (הוצ’ כנרת זמורה ביתן, 398 עמ’) – 63 ש”ח בחנות “סיפור פשוט” (במקום 69 ש”ח מחיר מלא)

 

 
הורים בשלט-רחוק

אמא, קיבלת מספיק בקושי. "אוטוליין הולכת לבית ספר" - כריס רידל

אמא, קיבלת מספיק בקושי. “אוטוליין הולכת לבית ספר” – כריס רידל


על הספר הראשון בכיכובה של אוטוליין כבר סיפרתי כאן, וגם על היוצר והמאייר המופלא כריס רידל, שמתגלה בשנים האחרונות כסופר ילדים מחונן לא פחות. יש משהו בסגנון שלו, הן כמאייר והן כסופר, שמגלם את ההומור הבריטי במיטבו: אלגנטי, שנון, כביכול נחמד ומתוק, אבל ברקע מנצנצת כל העת קריצה אפלולית. אוטוליין הגיבורה היא בעצם ילדה נטושה, שהוריה האספנים מטיילים ברחבי העולם ומגדלים אותה בשלט-רחוק בעזרת צוות נותני שירותים, שדואג לכל צרכי הדיירת היחידה שנותרה בבית הענקי. למרבה המזל, היא אינה סובלת מבדידות איומה בזכות בן-לווייתה מר מונרו, יצור קטן ושעיר שמתפקד כמין כלב רגשני, ודב גדול ונחמד שגר במרתף (אבל לפעמים מותר לו לגור בארון הבגדים).

בספר החדש אוטוליין פוגשת סופסוף חברה אמיתית, ילדה בגילה, ואפילו הולכת איתה לבית ספר הזוי לגמרי לבעלי כישרון יוצא דופן, שבו נותנים ציונים להורים דווקא (רעיון אדיר, תודו). ואם נדמה בהתחלה שהחברה החדשה הזאת, ססילי, שדוחקת את רגליו של מר מונרו האומלל, היא סתם ילדה דוחה ומעצבנת, הנה מתברר שאוטוליין בכל זאת אוהבת אותה מאוד, וכנראה בצדק. אחחח, מותק של ספר, וגם התרגום טוב מאוד. לא להיבהל מכמות העמודים – הספר מלא רישומים נהדרים, מצחיקים-אפלוליים, והסיפור עצמו מרתק להפליא. אפשר ליהנות ממנו גם בלי להכיר את קודמו (שבטח תחפשו ממילא אחרי שתקראו את החדש). לראשית קריאה ו/או לקריאה משותפת ומענגת לפני השינה, לבני 6-9.

“אוטוליין הולכת לבית הספר”, כתב וצייר כריס רידל (מאנגלית: מאירה פירון, הוצ’ טל מאי וידיעות ספרים, 170 עמ’, מנוקד) – 49 ש”ח בחנות המגדלור (במקום 54 ש”ח מחיר מלא)

 

 
סינדרלה מנופפת בחרב

ספויילר: שלגיה היא הכי יפה בעיר! "ארץ האגדות: אזהרת האחים גרים" - כריס קולפר

ספויילר: שלגיה היא הכי יפה בעיר! “ארץ האגדות: אזהרת האחים גרים” – כריס קולפר



המומחית שלנו לספרי נוער ופנטזיה, שי סלע (16), ממליצה על סדרה שהיא קרועה עליה, עם דמויות אהובות מאגדות האחים גרים:

“בספר השלישי בסדרת ארץ האגדות חוזרים התאומים אלכס וקונר בהרפתקה חדשה ומסחררת. אלכס משתדלת ככל יכולתה להגשים משאלות ולהתאמן לקראת תפקידה כפֵיה-הסנדקית הבאה, אך המשימה קשה הרבה יותר משחשבה. קונר טס לגרמניה במסגרת טיול בבית ספרו ומגלה מסר מפחיד מהעבר ששלחו האחים גרים: צבא גדול נמצא בדרכו אל ארץ האגדות, ובכוונתו להשתלט עליה. התאומים מתאחדים נגד האויב הגדול והמפחיד ביותר שעמדו מולו עד כה, כדי להציל את ארצם האהובה. אך האם יצליחו?

כריס קולפר (שחקן, זמר, סופר ותסריטאי, מכוכבי הסדרה Glee) מפתיע עם דמויות חדשות ומצחיקות, עלילות סוחפות וסודות מפתיעים. כתיבתו זורמת ובוגרת וסגנונו רגיש ונוגע. מדובר בספר פנטזיה נהדר, בכיכובן של דמויות אהובות כמו שלגייה, סינדרלה וכיפה אדומה, שנלחמות בחרבות שלופות ומפגינות אומץ שלא היה מבייש צבא שלם. התרגום טוב מאוד והספר מומלץ בחום (כמו הסדרה כולה), לגילאי 9-18″ (יש גם פרק ראשון לטעימה, אבל באנגלית).

“ארץ האגדות – אזהרת האחים גרים” מאת כריס קולפר (מאנגלית: נעה בן פורת, הוצאת אריה ניר, 392 עמ’) – 62.10 ש”ח באתר ההוצאה (במקום 69 ש”ח מחיר מלא)