ברוכים הבאים למשפחה. "עשרים וארבע דלתות" - גיל חובב
ברוכים הבאים למשפחה. "עשרים וארבע דלתות" - גיל חובב

האמת, עוד לא גמרתי את הספר הזה (מתקמצנת עליו כמו על ממתק נדיר, שיישאר לי לכל החג) וכבר אני רצה לספר לחבר’ה: זאת, זאת המתנה המושלמת לפסח, שככה יהיה לי טוב. למה? כי כשמו כן הוא – פותח דלתות: דלתות בלב ודלתות בין בתים. כי אם בנאדם יכול לספר סיפורים מצחיקים ומסמרי שיער כאלה על קרובי משפחתו בגילוי לב קורע כל כך, מתוך מודעות מלאה לכל תכונותיהם וחולשותיהם המשונות, ועדיין לתאר אותם באהבה אינסופית מרגשת כזאת – סימן שהכל אפשרי.

ובאמת, זה ספר שיתאים לכולם: יש בו 24 סיפורים מעניינים ומשובבי נפש על החיים בארץ (ובירושלים בפרט) במאה שעברה, עם אנקדוטות משפחתיות מגלגלות מצחוק בכיכובן של דמויות היסטוריות ממשפחת הסבא-רבא אליעזר בן-יהודה ובני ביתו, עם מתכונים (בסוף כל פרק) למיני מעדנים מופלאים מבית סבתא ואמא ודודה ומקורבים מכל הצדדים, אבל בעיקר יש בו חיוך פנימי ענקי, מאוזן לאוזן. חיוך ענקי שממשיך לחייך גם כשעמוק בפנים יש ים של דמעות, וכל מי שיקרא אותו יידבק בחיוך הזה.

ואולי בשביל לכתוב ככה צריך אופי מיוחד, כמו בקטע שבו המשפחה מגיעה למלון סוג ז’ בטבריה אחרי טלטלות דרך נוראות ומפחי נפש חוזרים ונשנים, משוכנת בחדר מהביל בלי מיטות ובלי מאוורר בחום של 45 מעלות שאפשר להשתגע, עד שאמא מודיעה “אני רוצה למות”, אבא (משה חובב מהרדיו!) מקריין “אני רוצה לישון”, אחיו הגדול בוני מייבב “אני רוצה הביתה” ואילו גילי שלנו מסכם: “וידעתי, פשוט ידעתי, שזה היום המאושר בחיי”.

אז איך אפשר שלא להתאהב בכל קרובי המשפחה האלה, בסבתא מומה (אשתו של איתמר בן-אב”י) ובדודה שודיא ודוד ארון התימנים מרעננה, וכמובן באמא דרורה בן אב”י ובאבא ובמשפחתו, וכמובן בצאצא המוכשר שכתב עליהם. ואיזו שפה מדברים במשפחה הזאת, סניור דלמונדו! העברית הספרדית החיננית של סבתא מומה והעברית התימנית המרנינה של דודה שודיא וגם של כל האחרים, חי נפשי, ללקק את השפתיים. למקרא עלילותיהם, לא בטוח שהיינו רוצים לחיות איתם באותו בית, אבל אין שום ספק שהיה כיף אדיר לשבת איתם לשולחן הסדר. וזה בכלל הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה הירושלמית של חובב, שכולה מחמדים. חושו אחים, חושו.

“עשרים וארבע דלתות” מאת גיל חובב (איורים: נעם נדב, הוצאת קרפד ומודן, 296 עמ’), 65 ש”ח בחנות המגדלור, במקום 72 ש”ח מחיר מלא





אבא עושה בושות

מבוגרים פשוט קוראים לזה - ספר. "הספר בלי תמונות" - בי ג'יי נובאק


ספר לפעוטות בלי תמונות? כן, ודווקא משום כך יש בו המון יתרונות נפלאים. בדרך כלל, כשמבוגר וילד יושבים יחד עם ספר, מה שנמצא במרכז הם הסיפור והאיורים, והמבוגר רק מתווך את הסיפור לילד שמתבונן ומאזין. הספר הזה, באופן נדיר, שם במרכז לא את עצמו אלא את המפגש המקודש של מבוגר-ילד-טקסט. כבר בפתיחה נדרש המקריא להיצמד לטקסט בלי לשנות אף מלה, וכך נכפה עליו “לדבר שטויות” ולהביך את עצמו להנאת המאזינים הצעירים, וההקראה הופכת בעצם למעין מופע סטנד-אפ כיפי ומצחיק להתפקע, עם המבוגר ככוכב המופע והילד כקהל. חוץ מזה, מדובר בעצם בספר חתרני שמתריס נגד הנורמות המקובלות, מפתיע את הצרכן הפעוט בז’אנר חדש לגמרי מבחינתו (ספר בלי תמונות!) ומוכיח לו שלא רק שהדבר אפשרי – אלא שיש לו קסם מיוחד משלו.

אבל בראש ובראשונה, הספר הזה עושה פרזנטציה נפלאה לכוחה של המלה הכתובה. בניגוד לספרי הפעוטות הרגילים, שמפתים את קהל היעד בציורים צבעוניים, כאן הילד שבוי בידי מלים בלבד, מלים קבועות מראש שאסור לשנות, והן מחוללות קסמים, והן מצחיקות מעצם העובדה שהן נכפות על המבוגר המספר שנאלץ לומר אותן וייאלץ לחזור עליהן במדויק גם בפעם המי-יודע-כמה שיקרא את הספר בקול, וזה תמיד יצחיק מחדש (ובכל פעם שמבוגר אחר יקרא את הספר, הוא יבצע מופע דומה משלו, ויביך את עצמו ויצחיק בדרכו שלו), וזה יהיה מקור לא אכזב לשעשוע שלא נמאס. ויש כאן גם היפוך תפקידים ומעמדות, כשהמבוגר המובך מתמרד בסוף וקורא “בבקשה שאני לא אצטרך לקרוא את הספר הזה שוב לעולם! הוא כל כך מטומטם!” ומתחנן שבפעם הבאה יבחר הילד ספר עם תמונות, אך לשווא, כי הילד לא פראייר. תשואות מגיעות גם למתרגמת, שעמדה בפני אתגרים לא פשוטים בהצלחה מרשימה (רק הערה קטנה: “בוף” זה לא בדיוק ג’יבריש). כיף גדול להורים, לאחים גדולים ובעיקר לפעוטות בני 3-5.

“הספר בלי תמונות” מאת בי ג’יי נובאק (מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי, הוצ’ כתר, 46 עמ’, מנוקד), 43 ש”ח בחנות המגדלור, במקום 46 ש”ח מחיר מלא






יש לי כנרת


מפלס החריזה עולה. "לאן כנרת ממהרת?" - נתי בית


מישהו עם שם חמוד כל כך כמו נתי בית יכול לכתוב ספר לא יפה? מה פתאום! עובדה, הוא חורז חרוזים נהדרים, טבעיים וזורמים שמתגלגלים על הלשון ממש כמו שמו, והסיפור שחרז על הילדה כנרת – ששמעה שהכנרת מתייבשת, ומיד חשה לעזרתה ולא נחה עד שהצילה אותה (“אז אמרה לי הכנרת:/ רוב תודות לך, ילדתי!/ מה אביא לך, מה אתן לך/ את הרי הצלת אותי!”) – מקסים ומתוק. בכלל, להקריא לפעוטות חרוזים משובחים זה בעיני מעשה חינוכי ממדרגה ראשונה, שהרי כך מתעשר הילד בשלל רבדים בו-זמנית: לשון ואוצר מלים, דמיון, יצירתיות, משחקיות וכמובן מקצב, משקל וחוש מוזיקלי, שלא לדבר על התענוג המשותף בשעת ההקראה. עד כדי כך שלדעתי, ממש אסור בתכלית האיסור לקרוא לפעוטות טקסט מחורז ברמה בינונית. לכן הספר הזה מומלץ בחום ממש כמו קודמיו, “נשיקה באף” ו”אבא אמא קרוסלה“. הסיפור עצמו זכה בתחרות “איור תחילה” של אתר הפנקס (וכאן אפשר לקרוא אותו במלואו). נהדר לבני 2-4.

“לאן כנרת ממהרת?” מאת נתי בית (איירה: יערה עשת, הוצ’ הקיבוץ המאוחד, 31 עמ’, מנוקד), 47 ש”ח בחנות “סיפור פשוט”, במקום 52 ש”ח מחיר מלא





הארי פוטר, מאחוריך

איירון-מן נולד. "מבחן הברזל" - הולי בלק וקסנדרה קלייר


קבלו שוב את שי סלע (15), המומחית שלנו לספרי נוער ופנטזיה:

“בהתחלה חשדתי, כי הספר זה נראה לי דומה להארי פוטר ואני לא אוהבת העתקות. גם כאן מסופר על נער מיוחד, שמתקבל לבית ספר לקוסמים ומגלה על כוחות אפלים שפועלים סביבו. אבל מהר מאוד מתברר שקאלם האנט ממש לא דומה להארי פוטר: הוא עקשן וסרבן ובכלל לא רוצה ללמוד במגיסטריום, בית הספר הידוע לקוסמים, כי אביו לימד אותו שקסם זה דבר מסוכן ויש להתרחק ממנו. אבל הוא נכשל במאמציו לא להתקבל לבית הספר – וכעת עליו לבלות במוסד המשונה הזה מתחת לאדמה, ללמוד לשלוט בכוחותיו ולהבין שלעיתים הדברים אינם כפי שהם נראים.

“שתי הסופרות כתבו סדרות פנטזיה שקראתי בעבר – קסנדרה קלייר את בני הנפילים והולי בלייק את עלילות ספיידרוויק, כשכל סדרה מייצגת סוג שונה של פנטזיה – וכיף לגלות ששיתוף הפעולה ביניהן הצליח כל כך. הן יצרו עולם מיוחד עם עלילה סוחפת, שהותירה אותי מרותקת עד הסוף המפתיע, שכתוב מצוין ובלי חורים. התרגום מעביר היטב את סגנון הכתיבה, המשלב בין כובד ראש לקלילות. אני מודה: נכבשתי כליל, ואני כבר לא יכולה לחכות לספר השני. ואם טרם השתכנעתם, הנה פרק ראשון לטעימה. לשוחרי פנטזיה בני 17-11.”

“מבחן הברזל”, מאת הולי בלייק וקסנדרה קלייר (מאנגלית: יעל אכמון, סדרת “המגיסטריום”, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 286 עמ’), 45 ש”ח בחנות “סיפור פשוט”, במקום 49 ש”ח מחיר מלא



קולה של אמא

שווה את המאמץ. "אם אשמע קול אחר" - חיותה דויטש


הכותר הבא נמסר לאמא שלי החמודה, שבהתחלה התקשתה קצת לעקוב אחריו, אבל בסוף הודתה שהיה שווה להתאמץ:

“כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, התאהבתי בשפתו הפשוטה והנפלאה. אחר כך שמחתי לגלות כמה הוא אקטואלי ומספר על דברים שקורים כיום, כולל ציטוטים עכשוויים שגם אני מזהה ומכירה. אחר כך הבנתי שקשה מאוד לעקוב אחר הנפשות הפועלות, כי קודם המחברת מספרת לנו מה הן עשו, ורק אחר כך היא מציגה לנו אותן, והסיפור גם מתפזר לכל מיני צדדים. נו טוב, מי אמר שלקרוא ספר זו לא עבודה? לפעמים צריך להתאמץ, אבל במקרה הזה המאמץ השתלם. הכי אהבתי שהיה כתוב שם על הגיבורה: ‘עוזיה אהבה ללמוד בבית הספר, אבל הלימוד העיקרי התרחש בין דפי הספרים שקראה’. הרי זה ממש כמו מה שקרה גם בחיי שלי! וכך, דרך מחשבות וזיכרונות שעולים לאורכו, מגולל הספר סיפור חיים רחב, מעניין ומרתק.” כדאי לכם לסמוך על אמא שלי, מניסיון. עוד פרטים כאן, כולל פרק ראשון לטעימה.

“אם אשמע קול אחר” מאת חיותה דויטש (הוצ’ אחוזת בית, 438 עמ’), 63 ש”ח בחנות “סיפור פשוט”, במקום 69 ש”ח מחיר מלא