קחו משל למשל. "כל המשלים" - איבן אנדרייביץ' קרילוב
קחו משל למשל. "כל המשלים" - איבן אנדרייביץ' קרילוב

כשראיתי את כרך המשלים עב-הכרס של קרילוב, לא האמנתי שזה ספר חדש: כבר לא מוציאים ספרים כאלה בימינו, בעיצוב קלאסי שכולו הידור מאופק, בלי שמץ חנופה לקורא, ואם תשאלו אותי – זהו ספר שצריך להיות בכל בית שוחר תרבות, בוודאי אם יש בו קטינים.

לא פשוט לתרגם משלים מחורזים. כמי שתרגמה וערכה בעבר גרסאות שונות של משלי לה-פונטיין, ידוע לי כמה קשה לשמור על קצב, חריזה ומשקל לצד חן ותחכום (שלא לדבר על נאמנות למקור), וחגית בנזימן עשתה כאן עבודה מעולה שראויה לכל שבח. קחו לדוגמה אחד, באקראי (הנמשל על אחריותכם): “פיל חביב – אמנם קצת בַּעַר – מוּנָה להיות מושל היער./ אמרו שיש לו ניסיון/ לשמור על יחסי שוויון (…)/ לא מַעֲלֶה ולא מַפִּיל/ אמרו שאין לו עור של פיל,/ מי שהכיר אותו הדגיש/ שהוא בכלל אינו אדיש/ שהוא מין פיל מאוד רגיש (…)/ אבל אמרו שיש לו מוח/ מאוד קטן – כשל אפרוח./ הפיל הזה מאוד קיווה/ לשמור ביער על אחווה/ אבל ציפתה לו אכזבה –/ היו שם פעולות איבה”. בהמשך מנסה הפיל הטמבל לצאת בסדר גם עם הזאבים וגם עם הכבשים, אבל בסוף “מושל היער/ ישב ונאנח בצער/ כי כשהבין מה שעשה/ לא נשארה כבר שום כבשה”.

ספר כזה הוא כמו אוצר בלום של פניני חוכמה לעת מצוא. והוא גם שימושי להפליא: אפשר לצטט ממנו בהזדמנויות כאלה ואחרות, להקריא בקול באירועים ובימי הולדת, או סתם לשקוע בו וליהנות בנחת. בהקדמה מאירת עיניים מסבירה חגית בנזימן על חשיבותו של ז’אנר המשל כאמצעי לומר בעקיפין את מה שבימינו נהוג לומר ישירות, ומספרת איך נעזרה בתרגומים קודמים ובעיקר בזה של חנניה רייכמן, שהיה התרגום המקיף האחרון של כל המשלים, מסוף 1949(!!), שהיה אהוב עליה מאז ילדותה, ובינתיים נתיישן – שלא כמו המשלים עצמם. תשואות מגיעות גם להוצאת כרמל, שהאמינה באוסף החשוב הזה והעניקה לו מלבוש כה מכובד וראוי. בסוף יש מפתח לפי נושאים, שמקל על המצטטים להתאים משל לאירוע. ואם תניחו את הספר במקום בולט בבית ותעלעלו בו מדי פעם, לא אתפלא אם גם ילדיכם יגלו בו עניין.

או כפי שחרזה בנזימן במשל האחרון שחיברה בעצמה (“משל מִשֶּלִי”), המספר ברוח מבודחת על תלאותיו של קרילוב בדרך להוצאת הספר: “אבל בסוף – תודה לאל – היה גם מו”ל שהתפעל./ היה מוכן להסתכן/ ובלי היסוס אמר שכן,/ הודיע לקרילוב מיד:/ אני מוציא את כתב-היד./ זה ספר קלאסי לדורות – נוציא מספר מהדורות”. הלוואי שכך יקרה גם בספר הזה.

“כל המשלים” מאת איבן אנדרייביץ’ קרילוב (נוסח עברי: חגית בנזימן, איירה: זהבית כרמל, הוצ’ כרמל, 481 עמ’, מנוקד), 90 ש”ח בחנות המגדלור, במקום 99 ש”ח מחיר מלא





גם לסלבים מצ’עמם

ספר לנו על זה. "נמאס" גלעד סופר


שוב הצליח לו, לגלעד סופר. אחרי שהתלהבתי בעבר מ”החופשה” ומ”שפן” הנהדרים שלו, משמח לפרגן לספרו החדש, שיענג אף הוא ילדים והורים כאחד. כמו שאומר ידידי לוליק מראש פינה, כואב הלב להגיד מלה טובה, אבל לפעמים אין ברירה. גם הפעם, כמו בספריו הקודמים, לא בטוח שהמסר רלוונטי במיוחד לקהל היעד הצעיר, אבל הדרך אליו חיננית ומשעשעת ומעוררת מחשבה. ואם יש הטוענים שאסור לדון יצירה ספרותית לפי מוסר ההשכל שלה, הרי לנו דוגמה מצוינת לחיזוק הטענה הזאת.

לכלב-הים שרגא, גיבור הספר, נמאס מהשגרה המשעממת באנטארקטיקה החדגונית, שבה כל יום דומה למשנהו וכל כלב ים דומה לחברו. יום אחד נוחתת חללית בחוף שבו הוא גר וכשהחייזר שבתוכה יוצא החוצה, שרגא מנצל את ההזדמנות, חוטף את החללית ונוחת ישר בניו יורק – שם הוא נתפס כחייזר והופך לסלבריטי עטור תהילה. אלא שעד מהרה פג הקסם שבחיי הזוהר החדשים שלו ואף הם הופכים לשגרה, ופירושה של זו, כזכור – נמאס. שרגא מסתלק הביתה בחללית וזוכה לקבלת פנים נלהבת, עד שגם קסם השיבה פג מתישהו. בעמוד האחרון שרגא מסתכל לקורא ישר בעיניים וטוען: נמאס, ועל כך משיב ראש הדג שבפיו “עזוב, אין כמו בבית”.

כלומר, גורס הסב-טקסט, השגרה אולי משעממת, אבל גם מה שנראה מרתק וקוסם מרחוק יהפוך בסופו של דבר לשגרה, ואם כבר שגרה – עדיף לבחור בזו הביתית, החמימה והמוכרת. וכאן בהחלט מותר לתהות ולהקשות: האמנם? למה לא לשבור שגרה ולחפש עניין הרחק מהבית? ובכלל, עד כמה מסוגל הקורא הקט בגילאים האלה, שבהם כל יום מביא איתו הרפתקאות מסעירות וגילויים חדשים, להזדהות עם גיבור שמואס בשגרה אפרורית? אבל במקרה הזה אני אומרת – אדרבא ואדרבא, שלא יזדהה, שיתווכח עם המסר בינו לבינו ואולי עם בני הבית וחברים, העיקר שיתמוגג מהדרך הסיפורית המלבבת ומהציורים המרנינים והקריצות המצחיקות. באתר ההוצאה מומלץ הספר לבני 3-6, אבל לדעתי יתאים יותר לבני 5-7.

“נמאס”, כתב וצייר: גלעד סופר (הוצ’ כנרת, 24 עמ’, מנוקד), 44 ש”ח בחנות המגדלור, במקום 49 ש”ח מחיר מלא