ויוה לה פראנס. "אוריאן" - שירה פנקס
ויוה לה פראנס. "אוריאן" - שירה פנקס

#1
את רגע הלידה שלנו אנחנו לא יכולים לבחור, כידוע, גם לא את מקום הלידה או מי יהיו הורינו. לכן, כשאדם צעיר נוסע לראשונה לחיות לבדו תקופה בארץ זרה, הוא למעשה יולד את עצמו מחדש כסוג של “תיקון” – והפעם בזמן ובמקום שהוא עצמו בוחר: לומד לדבר (בשפה חדשה יותר או פחות), מגבש זהות חדשה בסביבה חדשה ולרוב גם מוצא לעצמו הורה חלופי כזה או אחר, אם לא שניים. אבל ככל שיגרור איתו בעיות לא-פתורות מעברו, כך יצוץ העבר ויהדהד גם בחייו החדשים; וזה מה שקורה אצל אוריאן – כך קוראים לספר ואולי גם לגיבורה, שמספרת לנו את זרם התודעה שלה בעת שהותה בפריז ושמה אינו מוזכר.

צעירה בת 20 נוסעת להיות או-פר אצל משפחה פריזאית אמידה, בשאיפה למחוק את עברה הסבוך וה”פרובינציאלי” ולהיוולד שם מחדש כעלמה צרפתייה – כמו בסרטים הצרפתיים האהובים על אבא שלה, “פול ניומן מחדרה”, גבר-גבר שיחסיה איתו מעורפלים ומטרידים גם אחרי מותו, והם שפותחים את הספר וגם סוגרים אותו, כמנוע סמוי שמפעיל את מסע החניכה של הגיבורה ומכשף את זרם התודעה שלה. רק גמרתי לקרוא וכולי שיכורה מהמילים שלה, מהסודות, מהפינות האפלות בנפשה, שהיא חודרת אליהן באומץ נדיר ומגלה אותן לעצמה ולנו, מספרת כל כך הרבה ובכל זאת כל כך הרבה נשאר נסתר – איזה יופי היא כותבת! מגלה טפח ומכסה טפחיים, כמו שיר, כמו ריקוד, כמו ציור בתנועה. תגידו בעצמכם אם זה לא מטריף: 

“כמה שאת יפה, הוא אומר, תמיד חשבתי שאת יפה אבל לא ידעתי כמה. עכשיו אני רואה כמה את יפה, ואני יפה כי הוא מסתכל עלי מעריץ אבל מוזר יותר מוזר מאשר אמיתי כי אולי זה החלום שמתגשם בלי להיות מציאות, אבל יש אותה מציאות, נדבקת לירכיים, עוברת דרכן, אל לוע של תחנת רכבת מזרחית, והריחות של האוקיינוס, הצדפות נוזלות אל שתן שיכורים, הוא ואני, במסדרונות הגוף, בושם הכלור של הבריכה הלימודית מקופל בעור שהוא מפשיט מעלי. קניבל. והאנחה שלו נשמעת כמו שריקה של המורה בבריכה. אנחה והפנים אל המים, מבוהלת בדממת מצולות. אנחה ואני עם הפנים אל השמים, בכוכבים ואור בוהק מדי, עד שנגמר”.

זהו ספר הביכורים של שירה פנקס, ומפתיע לגלות את הקול המיוחד שלה, את הפרוזה הלירית האפלולית הזאת. איזו סופרת מעניינת נולדה כאן, משוררת בפרוזה, לא זוכרת שקראתי פרוזה כמו שלה. שני ספרים אחרים עולים כרגע בדעתי – “חמסין וציפורים משוגעות” ו”שום גמדים לא יבואו“, שכתובים גם הם בזרם תודעה משכר; אבל בניגוד לעלילותיהם מרובות הדמויות והאירועים, כאן מתרחשת העלילה בעיקר בראשה של הגיבורה ומתארת תהליך נפשי מרגש וכואב של לידה מחדש: נערה שמנסה להשיל את עורה הישן ולהפוך לעלמה פריזאית מהחלומות, כשהעבר מחלחל בנחישות לתוך חייה החדשים, מעורר תשוקות אסורות שמתנפצות אל קרקע המציאות חסרת הרחמים, והסוף הוא התחלה וההתחלה היא הסוף. ספר מופלא, בעיקר לנשים ולגברים שאוהבים נשים. והנה גם טעימה. בתיאבון.

“אוריאן” מאת שירה פנקס (הוצ’ הקיבוץ המאוחד, 214 עמ’),  56 ש”ח בחנות “המגדלור, במקום 62 ש”ח מחיר מלא




#2 מה קורא לי

לחיות בין הספרים. "סיפורי חייו של מר פיקרי" - גבריאל זווין


רשות הדיבור למורן מאיר המקסימה, שקראה את הספר במקומי:

“על עטיפת הספר כתוב: ‘כל מה שאתה צריך לדעת על אדם כלשהו יתגלה אם רק תשאל אותו שאלה אחת ויחידה: איזה ספר אתה הכי אוהב?’ מר פיקרי, בעליה של חנות ספרים באליס איילנד, אלמן נרגן וקוצני המעדיף חברת ספרים על פני אנשים, מוצא יום אחד בחנותו פעוטה שלבגדיה מוצמד פתק: ‘מאיה היא בת שנתיים וחודש. היא חכמה מאוד, מדברת יוצא מן הכלל לגילה והיא ילדה מתוקה וטובה’. מאותו רגע חייו משתנים ונפתחים לאהבה ואיתה גם לחברות.

“כל פרק נפתח בתובנה קצרה של מר פיקרי על יצירות של מיטב הסופרים – פי’צג’רלד, רואלד דאל, גרייס פיילי ואחרים – כהמלצות ספרותיות שהוא כותב לבתו. הספר מצליח להיות מצחיק, מוזר ושונה בלי ליפול אל מחוזות הקיטש, ושואב את הקורא אל עולם שבו הקִדמה נדחקת הצידה לטובת הספרות והקשרים האנושיים. הכתיבה סוחפת עד לרמת הריח – אני נשבעת שהצלחתי להריח את חנות הספרים הצפופה, את לילות האלכוהול החמוצים של מר פיקרי, את שמפו התינוקות ואת הים המקיף את האי האמריקני – ובעיקר נזכרתי שוב שאין תחליף לספרים”. והנה פרק לטעימה. התרגום מצוין.

“סיפורי חייו של מר פיקרי” מאת גבריאל זווין (מאנגלית: יעל סלע שפירו, הוצ’ כתר, 252 עמ’), 61 ש”ח בחנות “המגדלור“, במקום 68 ש”ח מחיר מלא



#3 שמחה וששון

בנות שתיים. "פוליאנה", בתרגומה של עטרה אופק


בצירוף מקרים מצחיק הופיעו כמעט בו בזמן שני תרגומים שונים לפוליאנה – הספר (והסרט) שרבים זוכרים מילדותם, על היתומה המתוקה והתוססת שיודעת למצוא את הטוב בכל דבר ומצליחה להפיץ שמחה בכל אשר תפנה, לרכך לבבות מאובנים ולשנות לטובה עיירה שלמה. אחד מהתרגומים הוא שלי, אבל אני לא נחתומית (מזמן לא אפיתי עוגה, בעוונותיי) ולכן אעיד על עיסתי שהיא נחמדה מאוד, מנוקדת ומאוירת לטובת הקוראים הצעירים. זו של יעל אכמון נחמדה לא פחות, רק ללא ניקוד ואיורים (בלינקים: פרק ראשון מכל גרסה).

כשתרגמתי את הספר, תהיתי איך זה שפוליאנה אינה מזהה כעס, דחייה או תוקפנות מצד סובביה, כאילו היא עיוורת וחירשת לחלוטין לכל גילוי של רוע או רגש שלילי. אילו חיה בימינו, חשבתי, כבר היו שולחים אותה לאבחון ומדביקים לה ליקוי תקשורתי כזה או אחר. בעקבות שיחה עם בתי הנבונה, השתכנעתי שלא מדובר בליקוי אלא במתת – הילדה ניחנה בכישרון נדיר לזהות את הצורך הרגשי האמיתי של זולתה, להכיל אותו ולהעניק לו אמפתיה – הודות לשפע אהבה ללא תנאי ודוגמה אישית שקיבלה מהוריה, המתוארים בספר כצדיקים עלי אדמות. מדובר אם כן בילדה אוטופית שנולדה להורים מושלמים (כה מושלמים, ששניהם מתו בטרם עת), אבל סיפורה כובש ומרגש, וההומור הדק השזור בו הופך את הקריאה למענגת במיוחד. לבני 6 ומעלה (המנוקד) או 10-14.

“פוליאנה” מאת אלינור ה’ פורטר

א# (מאנגלית: עטרה אופק, איירה: מירה פרידמן, סדרת הרפתקה, הוצ’ אוקיינוס-מודן,  283 עמ’, מנוקד) – 40 ש”ח בחנות המגדלור, במקום 44 ש”ח מחיר מלא

ב# (מאנגלית: יעל אכמון, סדרת מרגנית, הוצ’ כנרת-זמורה-דביר, 240 עמ’) – 45 ש”ח בסיפור פשוט במקום 49 ש”ח מחיר מלא

זו וזו. "פוליאנה" בתרגומה של יעל אכמון