ד"ש לכרובי. "אני הולך לשם!" - מתיו מודא
ד"ש לכרובי. "אני הולך לשם!" - מתיו מודא

ספרים מקרטון קשיח לתינוקות הם לרוב תמימים ופשוטים, עם עלילה חמודה וצפויה למדי, בהתאם לרמת הקליטה של קהל היעד. הדבר האחרון שתצפו להיתקל בו בספר מהז’אנר הזה הוא סוף מפתיע; אבל אין יודע-קרוא שיגיע לעמוד האחרון בספרון הזה ולא ימצא את עצמו עם חיוך גדול ומופתע מאוזן לאוזן. ועכשיו אני בבעיה: איך להמליץ עליו בלי לקלקל לכם עם ספוילר? ננסה, מה יכול להיות.

הספר נפתח כשגוזל קטן מזנק מתוך הקן שבקצה הענף – ענף שנמתח ומתארך מכפולה לכפולה, על פני הספר כולו – ומכריז: “זהו, החלטתי! אני הולך לשם!” כך הוא שב ומודיע לכל מי שהוא פוגש לאורך הענף – אמא, אבא, סבתא, סבא, אחות ואח. וכל אחד מהם, לשמע ההכרזה הנחרצת, מציע לגוזל סוג של תמיכה: אמא מושיטה לו סוודר, פן יהיה “שם” קר, אבא נותן לו פנס, פן יחזור מ”שם” מאוחר, סבתא – עוגייה, פן ירעב, וכן הלאה, עד שקורא הספר מודאג לרגע: האם אף אחד מבני המשפחה לא מתכוון לעצור בעד הקטנצ’יק במסעו הנועז ל”שם”?

לקראת סוף הספר, כשהגוזל מצויד היטב במתנותיהם של בני המשפחה, הוא מגיע סופסוף אל צדו השני של הענף – בגזע העץ, שבו קבועה דלת. הייתם צריכים לראות איך פשושון בן שנתיים ורבע (שאני קרועה עליו) נדרך כולו למראה הדלת הסגורה: אילו יכול, היה קופץ לתוך דפי הספר ופותח אותה בעצמו. אבל הפשוש האמיץ שבספר עושה זאת במקומו, נכנס פנימה, מכריז: “הידד! הגעתי! אני שם!” ונפנה לענייניו.

מסעו של אודיסאוס-קטינא לאורך הענף, והעיצוב הנקי והבהיר של כל כפולה, מעודדים חשיבה והתבוננות מעמיקה באיורים מדף לדף: האם ייקח הגוזל את מה שמציע לו בן המשפחה בדרכו ל”שם”? איך יישא את המתנה החדשה? ולאן הוא בעצם הולך? וכך מרותק הפעוט המכורבל בחיקכם לדפי הספר עד לעמוד האחרון, שבו נפתרת החידה. אז לאן הגיע גיבורנו? רמז דק: למקום “חשוב”, שיגרום גם לגוזל שלכם לרצות לצאת למסע כזה. מותק של מתנה לקריאה חוזרת וחוזרת עם בני המשפחה השונים, לבני שנה עד שלוש.

“אני הולך לשם” מאת מתיו מודא (ספר קרטון לפעוטות, מצרפתית: תלמה אליגון-רוז, הוצ’ כנרת, 24 עמ’, מנוקד), 53.10 ש”ח בבוקנט, במקום 59 ש”ח מחיר מלא





#2
אקסטרים מייקאובר

הזדהינו. "כעורים" - סקוט ווסטרפלד



קבלו שוב את שי סלע (15), מומחית המדור לספרי נוער ופנטזיה:

“עלילת הספר הזה מתרחשת בעולם עתידני משונה, שבו אנשים רגילים כמוני וכמוכם נחשבים ל’כעורים’ – עד שהם מגיעים לגיל 16 ועוברים ניתוח ל’התייפייפות’. הגיבורה, טלי, משתוקקת לעבור את הניתוח שבעקבותיו תיפטר מפניה הכעורות ותעבור לגור בניו-פריטי-טאון, שם גרים כל היפיופים. אלא ששלושה חודשים לפני הניתוח היא מתיידדת עם נערה ‘כעורה’ אחרת בשם שי (לגיבורים יש שמות ישראליים גם במקור, משום מה!), שלא מוכנה לעבור את הניתוח ומתכוונת לברוח מהעיר למחתרת של אנשים שמרגישים בדיוק כמוה – כאלה שרוצים לשמור על מראה פניהם המקורי. שי רוצה שטלי תצטרף אליה, אבל לטלי זה נשמע הזוי: למה לוותר על העתיד הזוהר והיפה שמחכה לה ולהישאר כעורה ודהויה? היא מסרבת להצעה ושי בורחת לבדה, אבל ביום הניתוח של טלי, נציגי השלטון עוצרים את התהליך ומציבים בפניה בחירה: או שהיא תרגל למענם אחר המחתרת, או שלעולם לא תזכה להיות יפה.

“טלי לא מהססת ומגיעה למושבת הבורחים בכוונה להסגיר את המחתרת, אבל עם הזמן היא מגלה שדווקא טוב לה שם: היא רוכשת חברים אמיתיים, ומרגישה דברים שמעולם לא חשבה שתרגיש. במה תבחר? ומהי בעצם הבחירה הנכונה? ספר מעניין ומעורר מחשבה, והתרגום בסדר.” והנה פרק ראשון לטעימה. לבני 12-16.

“כעורים” מאת סקוט ווסטרפלד (מאנגלית: אורי שגיא, הוצ’ גרף צעיר, 333 עמ’) – 35 ש”ח לספר דיגיטלי/קינדל באינדיבוק, או 62.1 ש”ח לספר מודפס בבוקמי (במקום 69 ש”ח מחיר מלא)