איזה צום רמדאן? צלעות כבש טעימות אש, אל ג'מילה (צילום: בן יוסטר)
איזה צום רמדאן? צלעות כבש טעימות אש, אל ג'מילה (צילום: בן יוסטר)

קוראים לזה שגעת, קוראים לזה טרפת, רואים את זה בחדשות ובדיוק מזה רצינו לברוח. אז ירדנו למטה, עצרנו מונית, פקדנו על הנהג בדרמה מעט מוגזמת “סע ליפו”, ולא עצרנו עד שהגענו לחניה שמול מסעדת אל ג’מילה, המסעדה הבאמת נפלאה של השף היפואי סלאח כורדי.  

אל האואזיס היפהפה, עם הרצפות המצוירות (עבודת אמן משכם, משכמו ומעלה) והבר השופע הגענו בדיוק בעיצומם של חודש הרמדאן, משחק כלשהו בחצי גמר המונדיאל וכאמור, ה”מצב”, אבל אף אחד מכל אלה לא הצליח להפריע לבטן האגוצנטרית שלנו להידבק לגב מרוב רעב.

המטבח הערבי, כך הסביר לנו השף המקסים, כורדי, סובל מסטריאוטיפים לא הוגנים והוא למעשה עשיר בפירות ים, תבשילים ומאפים מתוחכמים ואנינים, ויעיד על כך התפריט של אל ג’מילה, שנותן את מלוא הכבוד למטבח המיוחד של יפו – מנות מסורתיות כמו אצל אמו של השף, בתוספת טוויסט מודרני עכשווי. למנה ראשונה לקחנו קובה ים (מאפה בורגול ממולא בתערובת עשבי תיבול ודניס נא, משהו באמת טו גוד טו בי טרו, 40 ש”ח), “שיש ברק סבתא” (כיסוני בצק ממולאים בבשר כבש מוגש עם רוטב יוגורט חם, 42 ש”ח) ולקינוח (של המנה הראשונה) – שקדי עגל פריכים בקציפת שעועית לבנה והמון שמן זית (52 ש”ח). כשהכל חוסל, ובדיוק תוך שאנחנו משתדלים שלא להתעלף מרוב עונג ודישון, הגיעו המנות העיקריות – צלעות כבש על עלי גפן ממולאים (בתמונה למעלה) וגולת הכותרת של הערב מבחינתנו – וגם מבחינת כבוד השף – “תעשימה”, או “תרופת סבתא” – פילטים של דג מגולגלים בבצק ספיחה אפוי בטאבון מוגש בליווי סלט עגבניות טרי. אם יש רק מאפה אחד שתאכלו כל חייכם, תדאגו שזה יהיה זה.


כשאנחנו בחלושס מרוב טעמים עדינים ומופלאים ובטוחים שאוטוטו יצטרכו לפנות אותנו מהמקום עם מנוף של טרקטור, הגיע הקינוח – והכוכבת בסצנה הזו היתה לגמרי הדלעת שבושלה בסירופ הל עם טחינת שקדים ושערות חלבה (25 ש”ח). אם עברתם במקרה באיזור שוק הפשפשים באחד הלילות השבוע ונתקלתם בשמנמנים שבעים שטרחו להפטיר לכל עבר  “אה, לא, זה פשוט כי צמנו כל היום” באווירת הרמדאן, עכשיו אתם יודעים את האמת המבישה. זה לא אנחנו, זה אל ג’מילה. 

מסעדת אל ג’מילה, עולי ציון 4, יפו, טל’: 03.5500042, עמוד הפייסבוק

 

 

יש לנו כרגע חגיגה בפה, אל תפריעו. שקדי עגל ב-אל ג'מילה

 

 

 

 

לפנק, לפנק, לפנק. אל ג'מילה (צילומים: בן יוסטר)