לונדון 1977, בפעם ה-22 מתכנסות 18 מדינות לערב שירה ציבורי בשידור חי. חוק השפה שבוטל ב-73′ חוזר לנג’ס ולא מאפשר לשלוח שירים שאינם בשפת המדינה הרשמית. את ישראל מייצגת בפעם השנייה ובעברית צחה אילנית, עם “אהבה היא שיר לשניים“, שמצליח לגרד את העשירייה הראשונה מלמטה ומגיע למקום האחד עשר. בפעם החמישית (והאחרונה, נכון להיום) גורפת צרפת את כל הדוז פואה האפשריים, הודות למרי מרים והשיר “L’oiseau et l’enfant” (“הציפור והילד”) שמבחינתנו לגמרי יכול להחליף את ההמנון הצרפתי. בל לה שאנסון!