זאת השאלה. להיות או לא להיות שייקספיר, מאת סטיבן גרינבלט
זאת השאלה. להיות או לא להיות שייקספיר, מאת סטיבן גרינבלט

באחרונה גיליתי שאני מתלהב מספרים שיש בהם בילוש ארכיאולוגי: שחזור של תקופה ו/או אדם על פי  שרידים ככתובות באבן, מכתבים, מסמכים רשמיים, מגילות גנוזות וכיו”ב. כזה הוא ספרו המצוין של פלוסר “ישו” (הוצאת דביר, 2009) וגם הספר שקראתי כעת – “להיות או לא להיות שייקספיר” מאת סטיבן גרינבלט (הוצאת ידיעות אחרונות 2010).

גרינבלט השתמש במחזותיו של שייקספיר, במסמכים עירוניים המתעדים צדדים שונים בחייהם של תושבי סטראטפורד (טקסי הטבלה, קנסות על הימנעות מביקור בכנסיה הפרוטסטנטית, קניית נכסי דלא-ניידי, קבלת תואר אציל ועוד) ובמקורות נוספים כדי לשחזר את חייו ונפשו של שייקספיר. מכיוון ששייקספיר כמו ישו, הוא מגיבורי התרבות העיקריים של המערב, אי אפשר שלא להתרגש ממלאכת השחזור של גרינבלאט, גם אם ניתן להטיל ספק בתוצאותיה.

מהמסמכים של עיריית סטרטפורד בה נולד וחי שייקספיר את ילדותו ונעוריו ובתקופה שקדמה למותו, מתברר שהוא הבין היטב את הממד הארצי של המציאות. הוא הבין את היתרון המכריע שבלהיות אציל בחברה האליזבתנית המעמדית, ואת חשיבותם של נכסי דלא ניידי. לדעת גרינבלט שקספיר היה בעל זיכרון מדהים שהשתמש במחזותיו בכל מה שנקרה על דרכו. הוא מצליח להראות באופן משכנע את מקורן במציאות של דמויות כפלסטף ושיילוק  ושל הנער היפה שלו יועדו הסונטות. כשהוא דן בנער הזה גרינבלט מתייחס בפירוט
לביסקסואליות של שייקספיר ולצד הנשי של מזגו האירוטי.

כדי להסביר את אישיותו של שייקספיר וכתיבתו משחזר גרינבלט בצורה רעננה מאד את התקופה האליזבתנית, ובמיוחד את המאבק שהתרחש בה לביעור הנצרות הקתולית לטובת זאת הפרוטסטנטית. נראה לגרינבלט שאביו של שקספיר היה קתולי וכך גם שייקספיר עצמו, וזוהי אולי ההסיבה העיקרית לכך ששייקספיר נשאר לגבינו אדם סודי. שייקספיר הסתיר את עצמו כדי שהקתוליות שלו לא תיוודע ברבים. עונשיהם של הקתולים שחתרו תחת שלטונה של אליזבת הפרוטסטנטית  היה אכזרי מאוד: הם עונו בדמיון סדיסטי פראי ונערפו. ג’ון קמפיון, ישועי מורד במלכות, אפילו בותר אחרי עריפתו לרבעים,  ובתריו נשלקו ביורה רותחת. גרינבלט מציב מנגד לטובים שבמחזותיו של שקספיר את מחזה-העל שהיה לו קהל צופים אדיר: הגרדום.

הספר תורם תרומה מרתקת ומקסימה למחקר אישיותו העלומה של שייקספיר. אבל בעיניי דווקא מהמחזות, שכביכול לעולם אינם עוסקים באישיותו, ניתן ללמוד עליו דברים מעמיקים ומרתקים, שנעלמו מעיני הבלש החדות של גרינבלט. כמי שכתב על המחזות בשנים האחרונות כשבעה מאמרים אני ער לכך במיוחד, ונוטה לשייקספיר אחר למדי מזה המצטייר אצל גרינבלט.

“להיות או לא להיות שייקספיר”, מאת סטיבן גרינבלט, הוצאת ידיעות אחרונות, 595 עמ’ – 118 ש”ח
להשיג בחנויות הספרים