מהפנטת. מתוך "שש פעמים" (צילום: שרק דה מאיו)
מהפנטת. מתוך "שש פעמים" (צילום: שרק דה מאיו)

אחרי שכל מי שאנחנו מכירים סימס לנו בסופ”ש “כבר ראיתם את שש פעמים?” (בערך שש מאות פעמים) – הלכנו לראות את הסרט המדובר שהתשבוחות עליו שטפו את הפיד שלנו כמו מבול.

מאיפה להתחיל? מהעובדה שהסרט הנועז והעצמתי הזה, שהוא גם פיצ’ר הביכורים של הבמאי יונתן גורפינקל והתסריטאית רונה סגל, לא מפסיק לקטוף פרסים בארץ ובעולם? אולי מכך שסיפור העלילה נכתב בהשראת אירועים אמיתיים ומתאר בצורה הכי אמינה שראינו את משחקי הכוחות שרצים בכל חבורת מתבגרים ממוצעת בארץ? אולי מתהפוכות הנפש שעברנו במהלך ההקרנה, הצפת הרגשות, הפחד, האהבה והחמלה, ההזדהות המטרידה. בקיצור, מה שעברנו.


כדי לא להרוס לכם, נגיד בינתיים רק ככה: גילי שולמן בת ה-17, שמגלמת סיון לוי באופן מופתי ומהפנט (וזכתה בפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר), מנסה להשתלב בכל דרך אפשרית בשורת “המקובלים”. במסגרת ניסיונותיה היא נותנת את כל כולה, מגייסת גוף ונפש, ומתמסרת למנגנון הניצול והמניפולציות של חבריה. היא כמובן מסתבכת. ואנחנו איתה.

אחד הדברים שנשארו איתנו אל תוך הלילה זה זוג העיניים של סיון, שנתנה את הופעת חייה (עד כה). אלמודובר, תרשום לעצמך.


במשך 6 מערכות תמצאו את עצמכם נסחפים איתה, מטלטלים בין תחושת אחריות ומועקה לבין ניסיון להימנע משיפוטיות, ובעיקר מתחברים לצורך הקיומי הבינלאומי – להיות תמיד אהובים.

“שש פעמים” – לאתר הסרט לחצו כאן (לעידכונים בעמוד הפייסבוק לחצו כאן, לשיר הנושא מהסרט)
בימוי: יונתן גורפינקל; תסריט: רונה סגל; מפיקים: אודי ירושלמי ויונתן גורפינקל; משחק: סיון לוי, אביתר מור, רועי ניק, ניב זילברברג, רונית יודקביץ’, ערן איווניר.