רב הישן על החדש. סוניה, שוק הפשפשים
רב הישן על החדש. סוניה, שוק הפשפשים

כבר כמה חודשים שסוניה עוברת בהדרגה לגור איתנו. כוס אחרי כסא, שולחן אחרי קומקום, פסלון אחרי מגש. סוניה אולי לא שנתה את חיי אבל השפעתה נכרת בכל פינה. משולחן העץ הגדול שבמשרד ועד כוסות התה הדקיקות, שמלוות את קומקום החליטות המיוחד ומחזיק המפיות עם התרנגולת.

 

סוניה, שרוחה מנהלת את החנות הנושאת את שמה, היא אמו של עמית כגן (בעבר עמית מ’קפה כזה’ והיום עמית מ’סוניה’). זו הוכחה שמוות אינו דבר סופי, ועשר שנים אחרי מותה האוסף הפרטי של סוניה, אישיותה ואופיה החד פעמי, מושכים קהל גדול של חובבי דברים יפים אל יפו, לחנות המקסימה בשוק הפשפשים.

למה התאהבתי  בסוניה? גם בגלל הטעם המשובח שלה, גם בגלל העובדה שבכל פעם אפשר למצוא שם הפתעות חדשות, מספסל עד קערה, מציפור דרור מקסימה ועד שרשרת פרחים מאירה, גם בגלל שעמית עושה אספרסו  מעולה והחנות היא משפחתית להפליא, (מיכל, אשתו, מורן, בתו ושתי המעייניות החביבות שעוזרות על ידו), גם  בגלל ששוק הפשפשים הופך למגרש המשחקים החביב עלי, וגם (ואולי בעיקר) כי המרחק בין סוניה וביני, לא עולה על כמה עשרות צעדים, דבר המאפשר מעבר מהיר של כל שכיות החמדה האלה, למקומן הנכון, כלומר, אצלי.

סוניה, רבי פנחס 3, פינת רבי אחא, שוק הפשפשים