אחרי הכל את שיר. עטיפת ספרה של צרויה להב -ונציה היא לא מקום אמיתי
אחרי הכל את שיר. עטיפת ספרה של צרויה להב -ונציה היא לא מקום אמיתי

לא חייבים לאהוב שירה כדי להתענג על ספר השירים החדש של צרויה להב, שהוא כמו צרור מכתבים אישי מחברה קרובה, חכמה וחריפה ועמוקה ומצחיקה – מכתבים שנכתבו בדם לבה לאורך 31 שנה. רובם מוּכּרים לאוזן מגרסתם המושרת בפי יהודית רביץ, ריטה ורמי, מירי מסיקה ועוד, ולא מוּכּרים לעין, אבל רק כשקוראים אותם במנותק מלחניהם עולה וגואה יופיים, מתגלים במלואם האפלוליות והכישוף שבמלים. “מה מחבר בסופו של דבר/ שני אנשים יחד?/ צל חלומות, משקל העבר/ משא של בדידות ופחד” (ימי התום), ומה שמתנגן ברדיו בקלילות מכה בך בקריאה במלוא משמעותו.

וזה מה שיפה בשירה של להב: מלים מדויקות, חדות ויפהפיות אבל לגמרי טבעיות, בלי חגיגיוּת-יתר או פאתוס, ובכל זאת הופכות את הדיבור היומיומי שלה לשירה שכל כך קל להבין ולהזדהות איתה: “למדתי לראות את השלם/ שבור כמו שהוא ומתמלא/ האושר רץ יחף/ חולף בראי הצער/ מה הבנו, מה עוד יתגלה” – ולהבדיל שיר על לבנים סקסיים: “אההה/ חזיות ותחתונים/ טמונים שלי, קטנים/ עדינים וממתינים/ (…) ורק אני יודעת/ איזה פרח כּוּסי/ יש לי על הטוסיק”. הוא שאמרתי: מכתבים אמיתיים, הכי אמיצים ואינטימיים, על יחסים וחברוּת וזוגיות ורגעים גנובים של אושר וצער ופיכחון, כמו שרק חברה קרובה כותבת לך בצורה הכי אישית שיש. ואיזה כיף שבניגוד למקובל בספרי שירה, על הכריכה מתנוססת המחברת בגודל מלא, מכף רגל עד ראש כסוף ולא-צבוע, מתבוננת לך ישר בעיניים וכאילו אומרת: הנה אני, אין לי מה להסתיר. בסוף הספר יש גם בונוס בפרוזה – קטע מרגש על ילדותה ועל הוריה, על הילדונת ששכלה ועל הבנים שנולדו אחריה – כל מה שהשירים אולי החביאו, בישירות ובכנות ובחן. ועכשיו היא גם זמרת. מתנה נהדרת לאהובים ובעיקר לאהובות.

“ונציה היא לא מקום אמתי”, שירים מאת צרויה להב (הוצ’ עם עובד, 169 עמ’), 61.60 ש”ח באתר ההוצאה במקום 88 ש”ח מחיר מלא

פשוט, ישר ולעניין

יוצאים מהמגירה. "כתיבה אפקטיבית" - צפריר בשן

ועכשיו, בנוסח המונטי פייתון, למשהו שונה לגמרי. ספרו החדש של צפריר בשן, “כתיבה אפקטיבית”,  לא קשור לספרות אלא לכתיבה מהסוג שאמור להשיג מטרות ולקדם את האינטרסים שלנו (יש שיטענו כי הנ”ל תקף לעתים גם לכתיבה ספרותית, אבל עזבו). כולנו נדרשים יומיום לכתוב מסרים כאלה ואחרים לאנשים בסביבתנו הקרובה והרחוקה כדי להזיז דברים, בפתקים או במייל או באמצעות רשתות חברתיות – מה שמזכיר לי את תשובתה של הנערה ויקטוריה, פרחה בריטית שנידונה לעבודות שירות בבית האבות ב”דרק” (הנפלאה!), כשמנהלת המוסד תוהה אם היא קוראת לפעמים, והנערה מאשרת: ברור שהיא קוראת! מה את קוראת, מתעניינת המנהלת והנערה משיבה כמובן מאליו: “טוויטר!”.

בפסקה הקודמת שברתי לא מעט חוקים של כתיבה אפקטיבית, לשיטתו של בשן, כי פתחתי לא לעניין וסטיתי המון מהנושא וקשקשתי לכם בשכל לא מעט, אבל הרשיתי לעצמי כי בטח כבר התרגלתם אלי, אם הגעתם עד הלום. וברצינות, אם חשבתי שככותבת ותיקה ומנוסה אין לי יותר מדי מה ללמוד מספר כזה, שמטרתו לעזור לנו לשפר את מסרינו הכתובים, הנה גיליתי שדווקא יש – למשל סוד הצמצום, שפטפטנים כרוניים כמוני מתקשים בו, ועוד כמה מצוות חשובות. הספר נחלק ל-5 שערים: איך לכתוב, איך לא לכתוב, איך לכתוב טוב יותר, איך לכתוב באינטרנט, ולמה אנחנו לא כותבים (מחסומי כתיבה ושאר תירוצים) – הנחלקים בעצמם לפרקים גדושי עצות טובות לייעול כתיבתנו בשלל מצבים יומיומיים. כתיבתו של בשן אינטליגנטית, בהירה וקולחת והוא מרבה להדגים את כוונותיו בעזרת דוגמאות מחייו הפרטיים, מה שהופך את הכתיבה לחברית מאוד ובגובה העיניים. מומלץ להחזיק אחד בבית ואחד במשרד.

 

“כתיבה אפקטיבית” מאת צפריר בשן (הוצ’ סיאל, 166 עמ’), 35 ש”ח במנדלי; או 60 ש”ח (מחיר מלא) באתר של המחבר, במקום 74 ש”ח מחיר מלא.