הוא קוסם, הוא קוסם, הוא קוסם. "ארץ עוץ המופלאה" - ל. פרנק באום
הוא קוסם, הוא קוסם, הוא קוסם. "ארץ עוץ המופלאה" - ל. פרנק באום

לא מוכרחים להכיר את “הקוסם מארץ עוץ” כדי ליהנות מספר ההמשך החדש והמקסים שלו, אבל מי לא ראה או שמע על דורותי וידידיה איש הפח, הדחליל והאריה, ועל עלילותיהם המופלאות? מצד שני, הידעתם שהסיפור המפורסם (מ-1900!) הוא רק הראשון בסדרה של 40 ספרים על ארץ עוץ, חלקם מאת המחבר המקורי? כעת הופיע הספר השני בסדרה, בתרגומה של גילי בר-הלל סמו (תרגום קודם של חנן פלד מ-1998 אזל מהשוק), שייסדה לכבודו הוצאת ספרים משלה, והלוואי שתפרסם בה עוד ועוד תרגומים קלאסיים כאלה. כי אין ספק, מדובר בקלאסיקה אמיתית: במהלך הקריאה אתה מבין בצער-מה שכבר לא כותבים בימינו ספרי ילדים כאלה, שופעי תמימות אך גם דמיון פרוע, הומור דק ובעיקר המון אהבה לכל יצור חי, שונה ומשונה ככל שיהיה.

בספר הזה מככבים רק הדחליל ואיש הפח מהצוות הקודם, לצד ילד אמיתי ויצורים משונים נוספים שהופחה בהם רוח חיים והם יודעים לדבר, וכולו מתרחש בארץ עוץ. גיבור הספר הוא טיפ הקטן, שגדל אצל מכשפה בשם מומבי, ויום אחד גילף בובה ענקית עם ראש דלעת והקים אותה לתחייה בעזרת אבקת קסמים. שניהם יוצאים למסע לעיר האזמרגד, שעליה מולך הדחליל מיודענו, בעזרת סוס עץ מגושם, שגם אותו מתקין הילד, ומשהגיעו למחוז חפצם הם עוברים הרפתקאות רבות ומסעירות בחברת הדחליל, איש הפח (שמולך על מדינה אחרת בארץ עוץ) וחרק נפוח, תרתי משמע, שנקרא חיפּוּשפּיש.

אחד הדברים המרעננים בספרים מלפני מאה שנה הוא שאין בהם שום רמז לפוליטיקלי קורקט, וכך אפשר לזהות בו נטיות סותרות ומפתיעות: עד שאתה מתפעל מהרוח הפמיניסטית הנועזת שנושבת בספר, וכבר אתה מבין שהסופר לא חוסך בביקורת על המין הנשי, כולל לגלוג קל פה ושם. אבל בסוף הספר, אחרי שנדמה שלא ייתכנו עוד הפתעות, מצפה ההפתעה הגדולה מכולן, ומחזירה לנו את האמון בדעותיו המתקדמות של הסופר כאוהד נשים. התרגום נהדר. לבני שבע ומעלה-מעלה.

“ארץ עוץ המופלאה” מאת פרנק באום (מאנגלית: גילי בר-הלל סמו, אייר: ג’ון ניל, הוצאת עוץ, 214 עמ’) – 60 ש”ח באתר ההוצאה או בהמגדלור, במקום 98 ש”ח מחיר מלא



דב בחדר הכביסה


אולי זה משהו שהיא אכלה? "אוטוליין והחתולה הצהובה" - כריס רידל


בצייר כריס רידל התאהבנו עוד כשהילדות היו קטנות, כשקראתי להן את “טיפ טיפה של חורף” וספרים נוספים שיצר יחד עם הסופר פול סטיוארט ובלעדיו (כמו הספר הנפלא הזה). כעת כתב ואייר סיפור בלשי מתוק ומשעשע על אוטוליין הקטנה, שהוריה טרודים תדיר במסעות מסביב לעולם (אך מקפידים לשלוח לה גלויות), והיא גרה לגמרי לבדה בבית ענקי עם ידידה הטוב, יצור קטן ושעיר בשם מר מונרו, נעזרת בשירותי ניקוי והסעדה חיצוניים על בסיס יומיומי ומטפחת אוספים מוזרים כמו נעליים בודדות וקנקני תה בעלי זרבובית מרובעת. דומה שאוטוליין דווקא די מרוצה משגרת חייה העצמאיים, אלא שכבר בתחילת הספר צצה תעלומה כפולה בשכונת המגדלים שבה היא גרה – חיות מחמד נעלמות מבתיהן, ובמקביל נפרצות דירות הבעלים, שרובם גברות עשירות, ותכשיטיהן נגנבים. ואם נדמה לכם שיש קשר בין האחד למשנהו, ייתכן שגם לכם יש חוש בלשי כמו לאוטוליין (אגב, כל החיות והיצורים בספר יודעים לדבר, כולל הדב הענקי שמסתתר בחדר הכביסה וגונב גרביים). בכל מקרה, הילדה וידידה הקטן מגלים יוזמה, תושייה ותבונה, שלא לומר אומץ לב, ובסוף העלילה הכל בא על מקומו בשלום, לא לפני שנהנינו כהוגן.

כרגיל בספרים שיוצריהם הם מאיירים, גם כאן המלים לא יספיקו לתאר מה קורה בין הדפים, שאיוריהם מספרים הרבה יותר מאשר הטקסט המודפס; אבל אולי יעזור לכם לדעת שהספר זכה במדליות לרוב, ובצדק רב. התרגום טוב מאוד. לבני 6-9.

“אוטוליין והחתולה הצהובה”, כתב וצייר: כריס רידל (מאנגלית: מאירה פירון, הוצאת טל-מאי – ידיעות ספרים, 171 עמ’, מנוקד), 54 ש”ח בהמגדלור, במקום 88 ש”ח מחיר מלא