תיירות פנים. מסלול מס 2
תיירות פנים. מסלול מס 2

לא בכל יום מתכננים חופשה בחו”ל, וכך התחיל לו המסלול:

 

1. חמישי אחה”צ: בעונג ובנחישות אנחנו נכנסים לאתר של בריטיש איירווייז כדי לעשות צ’ק-אין. באתרי האינטרנט וברדיו מדווחים על “עיכובים חמורים וביטולי טיסות בממלכה המאוחדת עקב התפרצות הר געש באיסלנד”. אופטימיים כהרגלנו, אנו ממהרים להדפיס את כרטיסי העליה למטוס, בטוחים שעד מחר יתפוגג לו ענק האבק הגעשי מעל שמי לונדון ושהכל יהיה בסדר. לאורכו של הלילה, מוחלפת האופטימיות בספקות והיסוסים, האם נטוס בכלל? אולי לא כדאי עדיין לארוז? הטיסות מתבטלות בזו אחר זו. שלנו, שמתוכננת לשישי אחה”צ, עדיין בתוקף. ואז, בשישי, מתחיל הסיוט. ענן האפר מסרב לזוז מלונדון. הטיסה שלנו נדחית בשעה, ועוד שעה, ועוד שעה ועוד. לא כיף. מזל שלא ארזנו!

 

2. שבת בבוקר: טרוטי עיניים מלילה של בהיה בערוצי חדשות מדכדכים ואינספור כניסות לאתר של בריטיש איירווייז, קמנו עם דיכאון קיומי כבד. לא טסנו, ונראה שגם לא נטוס. בפליקפלאק אנרגטי מדהים מסננת זוגתי את המילים “אולי ניסע לצימר או לצפון, או שסתם נלך לים”. אני מודה שחששתי שהיא תגיד את זה, טיפוסים אורבניים שכמותנו לא עושים דברים כאלה. והנה כבר החלטנו ואנחנו בדרך לחוף בית-ינאי. 40 דקות נסיעה מתל אביב לכיוון צפון. הגענו לחוף. השעה 10 וחצי בבוקר ושני בקבוקי בירה כבר מאחורינו. בית-ינאי מתגלה כלוקיישן מופלא עם רצועת חוף ענקית. אנשים חכמים נמצאים שם כבר מהלילה, נטולי דאגות, עם אוהלים ומנגלים. “גם אנחנו צריכים לעשות את זה מתישהו”. מתחילים בטיול לכיוון צפון על קו המים, אוספים צדפים, וברקע אני חופר על “החשיבות של ללכת יחף בדיוק במקום בו המים נפגשים עם האדמה”. מרגישים כמו ג’יין וטרזן.

 

3. 13:00 בצהריים: הבטן מקרקרת והתודעה מודה שאין לנו מושג לאן להמשיך מפה. נכנסים לאוטו ומרימים טלפון לחבר הטוב ע’ שמתמחה בטיולים ופינות חמד מחוץ לעיר. ע’ לא מאכזב ופורש בפנינו תוכנית: “מעל עין-הוד, נמצא הכפר הערבי עין-חוד, העליה מעט תלולה ומסוכנת, אבל היא תחזק את הקשר הזוגי ביניכם. יש שם כמה מסעדות, הקפידו להיכנס לראשונה בצד ימין בכניסה לכפר”. נסענו, והקשר הזוגי אכן נראה חזק מתמיד.

 

4. מסעדת “הבית” בעין-חוד: הם מגדירים את עצמם כמטבח ערבי “אותנטי”. בלי שאלות מיותרות מושיבים אותנו בשולחן הפונה לנוף מדהים ומתחילים להרעיף עלינו מנות. יש לציין שאף מנה לא העיפה את הראש, אולי מלבד הסיניה כבש שניתן לראות בתמונה. לא יקר יחסית לכמות האוכל, 90 ש”ח לארוחה מלאה לאדם. כולל קפה טעים ועוגיות לא טעימות.

 

5. אין שום קשר בין הדרך שלנו חזרה לבין “הדרך” של קומאק מקארתי. פרצי אנרגיה בלתי נשלטים של רצון להספיק לאגור עוד חוויות בטרם נשוב הביתה. מעט לפני פאראדיס בואכה בחזרה אל כביש החוף לכד את עינינו השלט של משתלת לינת. “תציץ, ותקנה עציץ” היה כתוב עליו. סיבוב פרסה מהיר, ונכנסנו. רכשנו פיקוס ענק שחוסר המושלמות שלו היא היא מושלמותו, שלושה עציצים קטנים של מרווה, נענע ועוד עשב אחד ששכחתי את שמו.

 

6. הרהורים על איך כדאי לסדר את העציצים החדשים בבית. אני מעוניין לשים את הגדול בסלון ואת הקטנים במטבח, היא חושבת שעדיף שהגדול יהיה בפינת האוכל. ברקע מתנגן קונצ’רטו לפסנתר של בטהובן. לונדון מעולם לא נראתה רחוקה יותר.

 

מסעדת הבית, בכניסה לכפר עין חוד, טל’: 04-8397350
משתלת לינת, גבע כרמל, טל’: 04-9841748