מי יבשל על גגות ישראל. גז על הגג של מירי
מי יבשל על גגות ישראל. גז על הגג של מירי
טיימינג. אותה תכונה שחורצת גורלם של קומיקאים, עוברת כחוט השני בחיים שלנו בבית ועל הגג שמעליו. אחרי המלקוש, נדמה היה שבאה השמש והטבח מתח את מה שנשאר מרשת הצל הקרועה מעל הריבוע שיוצר לנו זולה, כמו בסיני רק בלי הים, ההרים, הבדואים, הגמל, מזג האוויר, וה-“רוצה צמיד?”. אבל המלקוש הזה היה שועל רציני ובמקום להסתלק בשיא ולפנות את מקומו לגיהנומות הקיץ, בעצם הלך רק כדי לחזור עם החברים שלו ולסדר לנו חורף באמצע אפריל. מסיבות גינה נשטפו במים, ילדים בחולצות קצרות רצו בשטפון, כביסות תלויות על חבלים חטפו שוק, ורק רשת הצל החדשה-ישנה עמדה בצונאמי האביבי הזה כאילו מכולנו היא ידעה למה לצפות וכמה חזק להחזיק.

האדמה נשטפה משאריות המליחות והצמחים הצעירים הביטו במבוגרים מהם בבהלה שעה שאלה החזירו להם מבט בסגנון – אתם עוד לא למדתם את מה שאנחנו כבר שכחנו. במקום לשבת בצל ישבנו ברטוב, חייכנו כמו שני טמבלים שיש להם פחות מזל משכל אבל אף אחד לא ישכנע אותנו שאין כאן ניסים. חורף באביב, רשת צל קרועה חזקה מבטון, ופרחים קטנים של פטרוזיליה שלא קטפנו בזמן והפכה לשיח מלבלב – טיימינג כבר אמרתי? תודה למי ששם למעלה דחה את החום בעוד שבוע, כשמדובר בארצנו הקטנטונת כל מעט הוא הרבה. בשבוע הבא מטבח ירוק ומלפפונים ראשונים, שחיכו יפה לשוך הסערה.