על עכברים וחתולים. מאוס מאת ארט ספיגלמן
על עכברים וחתולים. מאוס מאת ארט ספיגלמן

קשה לכתוב על נושא טעון כמו השואה, על אחת כמה וכמה אם מדובר בספר קומיקס על השואה. מה? קומיקס? על השואה? זה אכן נשמע קצת תמוה. איך לוקחים נושא קשה ורציני כזה ומתרגמים אותו למדיה שלצערי, עדיין נתפסת בעיני אנשים כ”לא רצינית” כמו קומיקס?? תשאלו את ארט ספיגלמן. הוא עושה את זה מדהים.


אז ככה – מאוס הוא בעצם סיפור שבנוי על “חוויותיו” של ולאדק ספיגלמן, אביו של המחבר ארט ספיגלמן, מהתקופה הקודמת למלחמת העולם, מהשואה ומהמחנות. הספר מתחיל בארט שמגיע לביתו של אביו ואישתו השנייה מאלה ומתחיל לתעד את הסיפורים של אביו מהמלחמה. האינטראקציה בין ארט לאביו מלווה את שני החלקים ומשולבת בתוך הסיפור, כך שחלק מהזמן אנחנו קוראים (ורואים) את חוויות האב וחלק מהזמן אנו בעצם בהווה, לומדים על היחסים שבין האב לבנו, לאישתו ולחיים בכלל.

החלק הראשון מתעסק במשפחתו של ולאדק בתקופה של לפני המחנות וגם החיים במחנות עצמם, ההתמודדות היומיומית עם המוות, הרעב והפרידה מהמשפחה והחברים ומסתיים בהגעת ולאדק ואישתו הראשונה אניה לאושוויץ (או כמו שארט קורא לזה – מאוס-שוויץ). החלק השני ממשיך מאותה נקודה ובמקביל עוסק יותר במערכת היחסים של ארט עם אביו ושל אביו עם כל שאר הסביבה – ולאדק הוא טיפוס לא פשוט בכלל, כמו הרבה מניצולי השואה והוא “משגע” את ארט וכל מי שסביבו.


אפשר להגיד שהחלק השני עוסק יותר בדור השני לשואה. ההתמודדות עם מה שהשואה עשתה לאנשים וההשפעה שלעולם לא נגמרת על החיים – החסכנות, האופי הנוקשה או למשל הגזענות המפתיעה כלפי השחורים. אישתו השניה של ולאדק מחליטה לעזוב אותו ועושה רושם שמצבו הפסיכולוגי מחמיר. ארט נקרע בין הרצון לעזור לאביו אך יחד עם זאת קשה לו לשהות במחיצתו זמן רב מבלי שהוא יעלה לו על העצבים…


ספיגלמן בחר לאייר את היהודים כעכברים, את הנאצים כחתולים, את הפולנים כחזירים ואת האמריקאים ככלבים. בצורה הזו גם יותר קל להבחין בין ה”טוב” ל”רע” ולהבין מי נגד מי. אחד הדברים המעניינים הוא שלקראת הסוף, כאשר ארט מתאר את ההווה הוא בעצמו עוטה מסכה של עכבר. הוא לא עכבר בעצמו, אלא רק “מחופש” לעכבר. זה גרם לי לחשוב – אנחנו, דור שני ושלישי לשואה כבר לא יכולים לגמרי להתנתק ממנה ואולי גם לא רוצים. זה חלק מאיתנו וחלק מההיסטוריה שלנו. סבא וסבתא שלי היו ניצולי שואה. סבתי הייתה במחנה עבודה צ’נסטוחובה, העיר שבה מתחיל החלק הראשון של מאוס. זו אחת הסיבות שהיה לי כל כך חשוב לקרוא את היצירה הזו.


אין שום דבר בקומיקס ש”מוריד” מחשיבות העניין או גורם לו להיראות לא רציני. להיפך, אני חושבת שזה יוצר יותר נגישות לאנשים שספרים פחות מדברים אליהם, אולי אפילו בני נוער, שיותר מחוברים למדיות כדוגמת הרומן הגרפי.

הספר ראה אור לראשונה באנגלית בשנות השמונים ותורגם רק עכשיו (סוף סוף) לעברית (גם במקור הספר היה מחולק לשני חלקים) והייתי רוצה להוסיף מילה על התרגום המשובח של יהודה ויזן: ולאדק משתמש בשפה עילגת ולאורך כל הקריאה תהיתי “מעניין איך זה היה כתוב באנגלית”. עושה רושם שהמתרגם הצליח להעביר את התחושה של השפה בצורה כזו שזה פשוט עבד… אני מניחה שזה לא היה קל. מאוס זכה בפרס פוליצר לשנת 1992 ולא בכדי.
מומלץ מאוד מאוד. וחשוב עוד יותר.

 

מאוס / ארט ספיגלמן – סיפורו של ניצול (קומיקס) / הוצאת מנגד

חלק ראשון- אבא מדמם היסטוריה, 159 עמודים – 75 ש”ח
חלק שני – וכאן החלו צרותי, 140 עמודים – 75 ש”ח
להשיג בחנויות הספרים