יצאת צנון. צנוניות מהגג של מירי
יצאת צנון. צנוניות מהגג של מירי

את זרזיפי הגשם האחרונים קיבלנו בשיוויון נפש כמי שהקימו בסוף החורף את כיפת אל-פוליאטילן, הרגשנו מוגנים בפני הגשמים שבדיוק הפסיקו לרדת. טיימינג היא תכונה חשובה לקומיקאים ולחקלאים, והטבח ואני בהחלט עובדים על זה. בינתיים בגג שאריות של החיים החורפיים, חוץ מאפונת גינה משגשגת נדמה הכל כמו מוות בעציצים. אבל אל תסתכל בארגז אלא במה שיש בתוכו – הוכיח את עצמו, כשהטבח ירד הביתה עם מסננת ובה כל טוב שהתחבא באדמה, המקרר הטוב ביותר שהומצא עד היום. סלקים אדומים וצנוניות קטנות וטעימות, בייבי לפת וצנון שהוא לא צנונית, כמו ששפן הוא לא ארנב. מלמעלה הוא השכיב כמה עלי חרדל וגזרים קטנים כתומים כמו הכלב המושך בחתול, המושך בעכבר, המושכת בסבתא, המושכת בסבא אליעזר שמושך ב… גזר.

רעננות שורשית כזאת מחייבת עבודת שורשים. הוא הניח לפני את המנחה עם פרצוף חד משמעי, הוראות הפעלה ומונולוג חינוכי: הבעיה אתך שאת מאמינה לירקות הפלסטיק אצל הירקן ולא למה שאת מגדלת בעצמך באדמה שלך. אז זהו, זה בהחלט היבול האחרון של ירקות החורף. אבל במקום להכין סלט, דגדג לי הטיימינג באצבעות ועליתי לגג כדי לעקור את כל מי שגמר את הקדנציה, עבודה ששכרה בצידה, פורקן מלא של אגרסיות החורף שהצטברו כמו עלים רטובים במרזב. עקרתי את שיחי העגבניות היבשים ואת התירס ואת מה שנשאר מענפי המלפפונים והפלפלים – הידיים שזרעו וקטפו צריכות לדעת גם להיפרד ולעקור כדי להפוך את האדמה ולחדש את רגביה. ולפני שאני עוברת לשירת “אל נא תעקור נטוע” ולהתנחלות מעבר לכביש שש, ירדתי מהגג מזיעה ושמחה מפזמת את “הזורעים בדמעה” ומחכה לשבוע הבא לאדמה שנחה קצת ומחכה לצעד הבא. זרעים של חסה ושל מסטיק שיצמחו לנו עד הקיץ הבא עלינו ממש מעבר לפינה.