נס חג מולד. הקטנה והכלב בדרך הביתה
נס חג מולד. הקטנה והכלב בדרך הביתה

מבחינת הגג והצמחים – 2012 ו-2013 זה סיים-סיים. כאן אין זמן שנספר בשעונים, רק עונות שנה חקלאיות כמו בעולם הקדום. ועכשיו זמן חורף, גם אם הוא מתעתע, הולך ובא, מתפרץ ונחלש מבחינת הגג, מצד הצבים ומצידנו – זמן של שינה עמוקה. רק המצליבים והירוקים מתפתחים בשלב הזה. הכרוב שגדל לממדים מיתולוגיים, הכרובים הסיניים, כובע הנזיר – שהקים רשת מנזרים בוואקום שנוצר, ולא נותר אלא להצטער שהיינו רשלניים ולא טמנו באדמה בזמן ברוקולי וכרובית, ועוד מהחבר’ה החורפיים האלה, והותרנו רק את מי ששרד לבדו. סלקציה אכזרית של אנשי עיר שזמנם קצר, מלאכתם מרובה ועליהם לקצור שקלים כדי לאכול לחם.

בשבת נענינו לקטנה שמגלה נטיות נוצריות, ויצאנו לראות שאריות קריסמס בנצרת – פשרה במקום ניו יורק. טיילנו בין המנזרים והכנסיות, התחננו שהיא תוותר לנו על המיסה, ורכשנו כובע מסורתי אדום-לבן-פונפון. אכלנו חומוס אצל עיאד, כנאפה ב”ממתקי מוכתר” וקומקום תה בשוק, זעתר וכורכום אצל חנות התבלינים המדהימה, ורגע לפני שנכנסנו למכונית ראינו אותו. על סלע בודד, רעב מבוהל ורועד ישב גור כלבים מסכן והביט אל הרחוב ההומה, מקווה שמישהו יציל אותו. מובן שלקחנו אותו איתנו כמו נוצרים טובים, ובדרך העלינו תמונה של הניצול לאינסטגרם – חברים, סופסוף הבנתי למה יש רשת חברתית. תוך דקות זרמו עצות והצעות, והטובה שבהן היא עמותת “חבר לי” שמוצאת לגור שמצאתם משפחה אומנת עד שיימצא בית ראוי ואוהב. מכביש 6 עלינו לכפר יונה והנחתנו את הקטן בזרועותיה החמות של ג’ודי. בתמונה הוא נראה כמו מי שעבר תאונת דרכים של לפחות 24 שעות, אבל מכפר יונה נמסר שהוא כבר לועס נעליים אוכל בתיאבון ומתוק בלי גבול. יש אנשים טובים באמצע הדרך. הרע והטוב הוא 50-50. אז זכרו את השם ולא תהססו להיות חוליה ולהציל מישהו שפגשתם בדרך. שנה טובה לבני האדם לצמחים ולחיות  שבדרך – לאו דווקא בסדר הזה. חבר לי.

 

 

מיתולוגיה בהתהוות. הכרוב של מירי

 

 

 

 

שנת פריחה. על הגג של מירי חנוך