מוכנה למצור יווני. מירי אוגרת מי גשם על הגג
מוכנה למצור יווני. מירי אוגרת מי גשם על הגג

זה כל כך סימבולי עד שיש לי בחילה מעצמי, אבל זה פשוט הזמן המדוייק בו נלחמים מעטים כל כך על צבע ואור ופרח ופרי, כנגד בני חושך וכנגד רוב הסיכויים.

הטבח ואני שאובים איש-אישה אל ייסורינו ועיסוקינו, בין מציאות לחלום אנחנו מקווים שגם הילדים וגם הצמחים יגדלו את עצמם. לא אינני בוגרת אדלר אבל אני בטוחה שלסמוך היא מילת מפתח בסדנאות להורים מבוהלים. המעט שאני עושה הוא לאגור את מי הגשם, ולתת מהם לחלשים, לאלה שלא נלחמים על המים שלהם חזק מספיק. זה גם המוטו שלי כשאני מאכילה למטה את החתולים, תחילה אני מפזרת מנות קטנות לשמנים והחזקים ובזמן שהללו עסוקים אני מחלקת בנדיבות לשני הגורים ההיסטריים שמזבזים אנרגיה יקרה ביללות במקום באוכל שמוגש לפניהם. מן הסתם זה לא פשוט לבלוע כששני נמרים נועצים בך ובצלחת שלך עיניים גדולות.

חנוכה הוא החג האהוב עלי. הנרות הללו שאנו מטגנים לידם לביבות תפוחי אדמה, הם תזכורת יחידה למה שטוב במלחמות היהודים, לזכרם אנחנו נאלצים לטגן פחמימות בשמן עמוק. בטיימינג מאתגר לקראת חג ההשמנה היינו אתמול במחול החדש של l e v שרון אייל וגיא בכר – שמונה רקדנים נעים כמו חתולים גדולים על הבמה, והשמש, שרון אייל, מדליקה אותם בסולואים מצמררים. חנוכיה מושלמת שממגנטת את הקהל אל מול מה שהפכו לסמלי התרבות הכי גדולים: שבט של נוף דיגיטלי, גופים נעים בסימבולים אורבניים, גבר, אשה, כוח, חולשה, בורסה של יהלומים נעים למעלה ולמטה. פורנו, מכניות, בדידות עצב וקצב קיומי. האורגולה הצמיחה פרחים צהובים, פלפל חריף אחד העז לבד לגדול מחוץ לעונה. מלחמה ושלום. חג שמח ויהיה טוב. השאלה רק מתי.

 

 

אור גדול. פרחי אורוגולה צהובים

 

 

 

 

מצעד לפידים. הפלפל החריף שהעז