מירי לא חסה. הסלט של מירי
מירי לא חסה. הסלט של מירי

כשעברתי דרך ארגזי הירקות בבוקר, נשרה ממני טיפת זיעה מלוחה ונספגה באדמה הלחה. בבת אחת התמלאתי זעם משולש: גם על “בזיעת אפיך תאכל לחם” השובינסטי, כאילו מה, זיעת נשים עובדות אדמה, גם היא לא נספרת? מה שהוביל אותי מיידית ל”בעצב תלדי בנים”, כי לידת בנות היא כידוע קלי קלות ולכן אין צורך לציין אותה; ואז התכנסתי להתקוממות יוניסקס סתם על זה שבכלל נושרת ממני טיפת זיעה בשלב הזה באוקטובר, כשהשמים נצבעים באפורים של הסתיו, והכל אומר די די די עם החום והאור הקיציים האלה, חסרי השיק והמסתורין, שלא נדבר על הלחות, ואם אפשר אז גם אף מילה על גיל המעבר. אגב, מישהו יודע מעבר לאן?


מרוב עצבים כמעט שכחתי למה עליתי לגג, כי בגילי המעברי, כדאי מאוד לאכול סלט ירקות עדיף רק עלים ירוקים, ואכן אנחנו מגדלים בשבילי עלי בייבי, ארגזים של רוקט, עלי חרדל ומיני זלזלים חסרי שם אבל טעימים מאוד, אם אני רק מצליחה לסלק מהראש את מראות התולעים שחילצתי מהם כשהיו קטנים ונלחמו על חייהם. כדי להסיר ספק אני משרה את כל הזלזלים והעלעלים בקערת מים קרים ובודקת אחד אחד, כאילו הייתי יושבת ראש אגף הכשרות בבד”צ. כבר אמרה לי מזמן דתיה אחת, שאכילת תולעים משולה אצלם לאכילת נשמות של שדים. אותי זה סתם מגעיל ללעוס בשמחה תולעת בין האגוזים, לגבינה הבולגרית 5% – כי בגילי, כדאי לשמור על אחוזי שומן נמוכים. בגילי גם לא כדאי לשתות הרבה קפה, אלכוהול, על ג’וינטים אני כבר לא מייללת. מה נותר?


קימה מוקדמת בבוקר, יוגה בחפיף בשביל לפתוח את היום רגוע ולברך את השמש כדי שאוכל לקלל אותה אחר כך שוב, כשאזיע. לא, אני לא מרירה, מה פתאום אני צ’יק צ’ק מתעלת את זה ומכינה לי סלט עם אגוזי מלך שזה מאוד בריא לאכול בגילי בשל נטייה לצבור כולסטרול רע. אז צילמתי את הסלט הזה, ובכלל מה שמציל אותי בגיל המעבר היא ההתמכרות החדשה לאינסטגרם אחרי שנות סרבנות לרשתות חברתיות כלשהן, אז ממילא אני מצלמת כל רגע, כדי להשאיר תיעוד, למקרה שגיל המעבר הוא מעבר למנוחה נכונה. קשה לי להאמין שאחרי השבעה ישבו בנותי ויחפשו תמונות שלי בארגזים מעופשים, אם כבר אז יפתחו את הפרופיל שלי באינסטגרם ויראו כמה אהבתי חתולים.