גינה לי חביבה. מהגג של מירי חנוך
גינה לי חביבה. מהגג של מירי חנוך

הגינה והבית משחקים ביניהם ומחליפים תפקידים, פעם נדמה לנו שהבית נמאס על כל הפירורים שבו, הקירות הסדוקים, התקרות שדרכן טפטף כבר היורה. נמאס מהחלק הזה במטבח שבו כמה שלא נעביר סמרטוט ימשיך ויראה כמו רצפה שמישהו דרס עם טרקטור, מן אבק פנימי שלא ניתן להביס אותו עם שום ניקול. התחביב שלי להעביר ולמחזר את מעט הציוד שלנו, גם הוא נגמר לפעמים, כאילו מיצה את עצמו, ואז הגג הוא המפלט האחרון, אלא שלפעמים גם גג מפלט הופך לבית מוזנח: סוף הקיץ, סוף החצילים, העגבניות, המלפפונים והמלונים, הגג נראה כמו מי שצריך להזמין לו גנן מקצועי, כמו מנקה ספות. עלים יבשים ונשורת של ענפים וצמחים שלא צלחו את דרכם להבשיל לירקות, ההדליה נראית כמו בית קברות והעסק נדמה לרגע כאבוד. אבל אנחנו לא ילדים, מכירים את השפל שלפני הגאות, את הירידה לצורך עליה, את הסבלנות להמתין לרגע הזה, שבו ישוב אלינו החשק לטפל, לטפח, להפיח חיים במה שנדמה לרגע כמוות זמני.

אחרי שגמעתי את “רק ילדים” של פטי סמית’ הבנתי שוב מחדש, שאמנות החיים היא דרך סזיפית שלא נגמרת, שכל כסא נטוש, גלגל של חברת חשמל – יכול להפוך לרהיט שקסטיאל אפילו לא חולם עליו בלילות מלאי השראה. הכלום, היש מאין, חזרה למקורות של דלות החומר, שם נמצא אוצר שמחכה שמישהו יחשוף אותו, יגרד ממנו צבע ישן, ילטש ויצבע ויקרא לו בשם חדש. הימים העצובים בגג גרמו לי להתחפר בכביסות אינסופיות, לעבוד יפה על סוף המחזה, לנקות קירות ולהזיז ולהזיז את החפצים מצד לצד עד שימצאו, כמו הנפש, מנוחה נכונה. הטבח אהובי, שמבחין מיד בירידה (גם אם היא לצורך עליה, מישהו צריך להתחיל לטפס) לא ביזבז זמן ועלה לבדו למשלט. כל היום לא החלפנו מילה, אני קראתי וכיבסתי וכתבתי ובישלתי והוא טרח בשמש למעלה. אחר הצהרים הוא הזמין אותי לחלקת האלוהים שלנו, ומה שהיה גן ממוטט הפך שוב, תחת ידיו הטובות, לגג עם תקוות גדולות. את הנוטים למות הוא עקר, את שאריות הירקות קטף ואסף, את אדמת הארגזים הישנים שפך ועירבב עם אדמה חדשה שבה נזרע יחד חלומות חדשים על חורף, על כרובים וסלקים על תפוחי אדמה, שומים ובטטות, תכף שוב יפרח הכל ויתן פרי, תכף ירד גשם אמיתי, תכף יהיה כאן חורף, בינתיים נקיון יסודי, חישוף של כל מה שאין בו צורך, אמונה מלאה בעונות השנה, בזרעים הקטנים, שינבטו ויצמחו ויחזירו לגג שלנו את שמחת ההתחדשות והצמיחה.

 

 

הגג של השכן תמיד ירוק יותר. אצל מירי חנוך

 

 

 

אתה צריך אדמה חדשה. מהגג של מירי חנוך

 

 

 

 

נחל ערוגות. מהגג של מירי חנוך