בלוז כנעני. "זה המקום" - אהוד בנאי
בלוז כנעני. "זה המקום" - אהוד בנאי

“אתה זוכר את השביל הזה שחוצה את הוואדי? אז תדע לך שהשביל הזה מתחיל כאן, ומכאן ממשיך לצפת, ומשם לחיפה, ומשם עולה על הים ומגיע עד כרתים וכשתגיע לשם פשוט תרד מהאוניה, תמשיך ללכת ותגיע לאן שאתה רוצה” (עמ’ 139). צטטה זו מתוך ספרו של אהוד בנאי “זה  המקום” אופיינית לטקסט כולו. זהו ספר שמצייר באפיזודות לא ארוכות מציאות ישראלית-יהודית. וקול הפרוזה של אהוד בנאי מוסר דרישת שלום מקולו השירי הנפלא המוכר היטב משיריו הפופולריים.


יש כאן גם אוטוביוגרפיה וגם קצת בידיון. ששת פרקיו של הספר המתאר את מסעותיו של הזמר (שרצה להיות נהג משאית ועוד הרבה דברים אחרים) מצולמים דרך עיניו ומשמרים בזיכרון את ההתמזגות הזו עם הנוף הטבעי, ויותר מזה עם הנוף האנושי. וכל פעם הוא “מגלה מחדש את הארץ שלי”. אהוד בנאי יודע להוביל את הקורא בהבזקי מקום עם תרמיל על הגב במרחב הפתוח של נדודיו, שמכיל נקודות רבות: עיר, כפר,קיבוץ, צפון, דרום, מרכז, בתי כנסת, בתי קפה, צבא, מילואים, גרעין והיאחזות, וקבלת שבת במקומות שונים ובאווירה שונה. ופה נמצא גם את המקורות: המקרא, הגמרה, רבי נחמן מברסלב ,רמח”ל ואחרים.

“אני חושב שעם הכתיבה הזו אני מנסה לתפוס את הרגעים האלה ולשמור אותם. אני כותב כדי לזכור, אבל אני לא ממש מצליח” (עמ’  55). אם לשפוט לפי הספר (השני של בנאי, קדם לו “זוכר כמעט הכול”), הצליח הסופר-משורר לצרף את הקורא למסעותיו. גם הקורא נח מדי פעם באיזו אכסניה מבודדת ושואל שאלות קיומיות. מדי פעם נפגש היוצר עם חברים מן העבר, שיש להם הרבה זיכרונות משותפים. הוא חוזר למקום אהוב במיוחד – כרתים לפגוש את חבריו מהתקופה ה”תרמילאית” ומגלה לקורא “איזו תיאוריה לא מדעית… שכרתים היא חתיכת גליל שנכרתה מארץ ישראל ונסחפה לים” (עמ’ 171). ועל חיפה הוא כותב: “בחיפה הרגשתי כמו בארץ אחרת, אולי בגלל שזו עיר נמל, אולי בגלל שאף פעם לא היה לי קרוב משפחה או מכר בעיר הזאת” (עמ’ 81).

עם נשמה  יהודית מאמינה, אהוד בנאי ממשיך לחפש. הנגיעות האמיתיות והחיפוש האמיתי – כל אלה הקסימו אותו בספר הנפלא והאמין הזה.

הספר “זה המקום” מאת אהוד בנאי (186 עמ’, הוצאת כתר, 2012) – 94 ש”ח, מחיר מלא