שמח עד הגג. הצצה לגג של מירי
שמח עד הגג. הצצה לגג של מירי

גלגל החיים מעולם לא היה כל כך מוחשי לי מאז יצא לאקרנים מלך האריות. כל הגג הזה התחיל כשהרגשנו שנינו בלי מילים, שהקירות סוגרים עלינו, שאנחנו פוגשים את הגבולות של עצמנו מטאפורית ופיזית. ידענו שהקיץ הזה יגיע, וששוב נצא מדעתנו, כלואים באוויר מפולטר, חלונות סגורים וילדים בחופשה ישחקו תופסת בין המקרר לשידות, לכן שלא כתמיד, כבר בסוף החורף נערכנו לקבל את פני הגיהנום המכונה כאן בשם הקליל והלא מחייב – כמו קרטיב קרח על החוף בביקיני שלא עבר שלוש לידות – קיץ.

גם אם נצא לחופשה של כמה ימים עדיין החלק הארי יהיה לפנינו. אנחנו לא אנשים של תכנונים ותכניות אבל הפעם הצלחנו לכוון ולפגוע. את שעות הערב ההופכות את שארית היום למרק מהביל אנחנו מעבירים על הגג, שם הצמחים מקררים את מעט הרוח שמצליחה לחדור דרך המגדלים מהים, הקטנה משחקת בצינור המים, אנחנו קוטפים מלון אחד שגדל על שרפרף, כתום, חם, אחד שנולד מזריעה של גרעין מלון שאכלנו ונפל לאדמה. אחריו כבר למדנו לאסוף את הזרעים מכל מה שיש לנו. הטבח מעולם לא היה מאושר יותר מהיכולת הגברית הזו לפזר זרעים באדמה ולהאכיל בהם את המשפחה שלו. במקביל הזמנתי סופסוף מסיכות אב”כ, אחרי עשרות גלויות אדומות מלחיצות מפיקוד העורף. שילמתי בהכנעה את הקנס על אלה שאיבדנו, ואיכסנתי את החמש בבוידעם של המקלחת המכונה אנה פרנק. ארגזי ירקות מכוערים מפלסטיק, בתוכם סדינים ישנים כריפוד לאדמה, ואז מלון או עגבניה, אבטיח מלפפון, פופקורן אורגני, שעועית יבשה, קזינו של הימורים בשיטת מצליח, שמש, מים, זו כמעט כל תורת המהפיכה החקלאית שלנו. רק שלא תתמסד לעולם.

 

צילומים: מירי חנוך

מחכה למנגו ובננה. מלון שנולד מגרעין אקראי, תמונת הלפני

 

 

 

 

הכי קיץ. תמונת האחרי

 

 

 

 

מירי, מתי את באה לעזור לנו עם המרפסת? הגג הפורח