הכי גרוב שאפשר. Late Night Tales בעריכת Tom Findlay
הכי גרוב שאפשר. Late Night Tales בעריכת Tom Findlay

אחד הספרים האהובים עלי ביותר בעולם כולו הוא ‘הכיתה המעופפת’ של אריך קסטנר. בהקדמה לסיפור המקסים מסביר קסטנר, בסגנונו שובה הלב, איך נולד הסיפור. איך הגיע הקיץ, ואיתו החום, והוא אמור היה לכתוב סיפור חג מולד של שלג, עצי אשוח ומעשים טובים, ולא היה מסוגל להתרכז מפאת החום הרב. קסטנר ממשיך ומספר איך אמא שלו קנתה לו כרטיס רכבת ל’פסגת צוג’, הר שמושלג כל השנה, וציוותה עליו לנסוע ולשבת שם בקור, ולא לשוב עד שיכתוב את הספר כולו.

ולמה נזכרתי באריך קסטנר  דווקא עכשיו? מפני שמצאתי בשבילכם את ‘פסגת צוג’ המוסיקלית המושלמת: אלבום  צונן ורענן, שהקוליות הבלתי נסבלת שלו תשכיח מכם את שלושים וחמש המעלות ותשעים אחוזי הלחות. קבלו בבקשה אלבום אוסף חדש שערך טום פינלי מ’גרוב ארמדה’ לסדרת ‘Late Night Tales‘ הותיקה. הרעיון של הסדרה הוא פשוט: מוסיקאים בוחרים שירים של אחרים שהם אוהבים, שהשפיעו עליהם, שהם שומעים בבית, ומארגנים אותם לכדי אלבום אחד. פט בוי סלים, אייר, זירו 7 ורבים אחרים כבר הכינו אוספים כאלה באחת עשרה שנות הסדרה, שאגב אינה היחידה או אפילו הראשונה שחשבה על הרעיון הזה, אבל זה לא חשוב כרגע. גרוב ארמדה כבר הכינו שני אלבומים ל’לייט נייט טיילז’, ועכשיו פינלי לבדו ערך את השלישי. הפעם הוא בחר ללכת לכיוון קצת מושמץ:

מה שקוראים ‘סול כחול עיניים’, מוסיקת נשמה שעשו לבנים, ולא שחורים, בסוף הסבנטיז ותחילת האיטייז.לא סטיבי וונדר, סם קוק או אל גרין, אלא הול ואוטס וסטיב מילר בנד, להקות של חננות לבנבנים שממש לא מקובל להודות שאוהבים. פינלי נוהג לשמוע בדיוק מוסיקה כזאת אחרי הופעות, והוא החליט ללכת נגד הזרם, עד הסוף. התוצאה היא אלבום מלא במנגינות משגעות, מקצבים רכים, קלידים מלטפים, והפקות מושלמות. אני, שגדלתי  בדיוק על השירים הללו, התמוגגתי מכל שניה. האוסף סקסי, משמח, אבל לרגע לא צפוי או לעוס. הכניסו אותו לחיי הקיץ שלכם, וצינה תנשוב מפסגת הכפור ותשיב אתכם לחיים.

האלבום Late night tales- Music for Pleasureלרכישה אונליין
להאזנה לקטעים מכל שיר באוסף – לחצו כאן