אף אחד לא רואה אותי. עבודה של יונתן פרי, מתוך התערוכה
אף אחד לא רואה אותי. עבודה של יונתן פרי, מתוך התערוכה

תחביב נחמד שיש למבוגרים, ולא משנה באיזה גיל, הוא התרפקות נוסטלגית ואיסוף משפטים שמתחילים במילים כמו: “בזמננו, לא היה בכלל אינטרנט/ מים זורמים/ גלגל (מחקו את המיותר לפי השנתון שלכם), אבל היתה תרבות, נאיביות, ועשינו כיף חיים לא נורמלי!”

ביקור בתערוכת הבוגרים של תלמידי המגמה לאמנות פלסטית בבית הספר עירוני א’ מוכיח (כאילו שלא ידענו) שהכל שטויות. מתחת לאף שלנו גדלים אנשים מדהימים, שאולי החליפו להם את שעורי תושב”ע בשיעורי “רזי הצ’אט בפייסבוק” ואת האסימון באייפון, אבל יש להם תרבות, נאיביות וכיף חיים לא נורמלי, ובשפע. תוכנית הלימודים במגמה כוללת מסלול מיוחד הנערך בשיתוף עם מוזיאון תל אביב, ומקנה ארבע שנות לימודי אמנות פלסטית בליווי אמנים מהשורה הראשונה. בתום הלימודים מציגים התלמידים את עבודות הגמר שלהם בתערוכה.

התערוכה של בוגרי 2010 המוצגת כעת מביאה מגוון נהדר של עבודות מרגשות, מעניינות ובשלות. כל אחד מהתלמידים בחר בטכניקה המתאימה לו (רישום, פיסול, צילום, וידאו ארט) ובכך התקבלה גלריה מרתקת של יצירות המרמזות בעדינות על עולמו של כל אחד מהתלמידים: החרדות, החלומות, ההשפעות. התערוכה מלווה בקטלוג מושקע ומרשים במיוחד שכולל צילומים של התלמידים לצד צילומים של העבודות, וכמה מילים שכל אחד מהם בחר לצרף.

יצאנו מהתערוכה, אוחזים בגאווה בקטלוג, עם הרגשה טובה במיוחד. היה לנו ברור שעוד נשמע על הצעירים היפים האלה ועוד נגיע בבגדים נוצצים לפתיחות תערוכות מתוקשרות הנושאות את שמותיהם. מגיע להם.

בתמונה: עבודתו של יונתן פרי – “ללא כותרת”. שמן על בד. 100X120 ס”מ.
לקטלוג בחר יונתן להביא ציטוט מהשיר “כמו גנב באפלה” שכתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד:
“צללים זזים על הקירות דמויות עוברות ולא עוצרות
תראה אחד ראית את כולם
הם לא רואים אותי ואני אותם”

תערוכת בוגרי 2010 של מגמת אמנות פלסטית, תיכון עירוני א’ לאמניות – כניסה חופשית (התערוכה תינעל ב-26.4.10). מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות, דובנוב 8 תל אביב, טל’: 03-6919155, פתוח בימים א’-ה’, 09:00-19:00