התאהבנו בשורה 46, ליד החלון. מתוך אתר We Met on a Plane
התאהבנו בשורה 46, ליד החלון. מתוך אתר We Met on a Plane

לפני הרבה שנים, בשדה התעופה קנדי בניו יורק, חווינו אפיזודה מטורפת ומקסימה. לצערנו, לא נוכל להוסיף פרטים (רוב הנפשות הפועלות עודן בחיים), ונסתפק בכך שנספר שהיה מסעיר ומרגש, ושהחיוך המטופש לא נמחק למשתתפים מהפרצוף, גם שעות ארוכות אחרי הג’ט לג. לא הוחלפו מיילים לאחר מכן (מהסיבה הפשוטה שלא היו מיילים), וגם לא טלפונים. כלום. רק זיכרונות מתוקים. אפילו ההבנה המאוחרת, לפיה הזר המסתורי מהטיסה לארה”ב, בעל הכתפיים החושניות והשפתיים החסונות (או להיפך) היה בסופו של דבר חייל משוחרר מיקנעם שעבד כסבּל ב”מוישה’ס מובינג” – לא הצליחה לקלקל את החוויה. 

אבל הזמנים השתנו, וסיפורי אהבה שנרקמים כיום בין שמיים וארץ (וליתר דיוק: מתחת לשמיכות הצמריריות שחברת התעופה מחלקת) עלולים להסתיים במפח נפש. אם לא הוחלפו בעת הנחיתה כרטיסי ביקור, כתובות מייל או לפחות שמות ומספרי סלולרי – איך נדע אם לא החמצנו בטעות את אהבת חיינו (מכיסא 75-בי)? באתר האינטרנט We Met on a Plane.com (“הכרנו במטוס דוט קום” בשבילכם) יכולים זרים גמורים לברר בעזרת ארבעה צעדים פשוטים, מספר הטיסה והמושב – האם חוו אפיזודה טרנס אטלנטית חביבה ונטולת משמעות, או פגשו את הנפש התאומה שלהם בטיסת המשך מפריז לאטלנטה.

קראנו שם כמה סיפורים קורעי לב (כולל המשפט המנצח “ואני כל כך מתנצלת ששפכתי עליך את המים”) ואנחנו מחזיקים אצבעות שכל הזוגות שהופרדו בנמלי התעופה השונים בעולם, יזכו להתאחד בטרמינל האהבות הנצחיות. אנחנו נמשיך, כפי הנראה, להתרפק על גלי הנוסטלגיה ולהתאהב לכל היותר באנשי הביטחון של שדה דב. אוזניות וז’קט ספארי תמיד הרטיטו לנו את הטרולי.

האתר “הכרנו במטוס” – wemetonaplane.com