הופעה נאה, בריאות שופעת, אישיות חמה. שנת הבשרים שלי
הופעה נאה, בריאות שופעת, אישיות חמה. שנת הבשרים שלי

פתיחת קובץ וורד חדש היא אחת הפעולות המייסרות והמענגות לכותבים. מצד אחד, נפתחת הזדמנות חדשה, חגיגיות וגזירה של סרט, ומצד שני מתגנב חשש עמוק, שמא מסיבת הקובץ הזו מוגזמת ומוקדמת, אולי הוא רק אפיק מילוט מקובץ אחר, שהתחלתי ולא סיימתי מעולם.

קובץ חדש הוא שער הכניסה הדיגיטלי שאנחנו פותחים לכבוד הנפש ברגע שבו היא חשה את השנייה הראשונה שבה חלקי המציאות מתחילים להיערך בה מחדש.

ואם לעבור לגוף ראשון מלא, כמה פעמים בחיים כבר עמדתי ברגע כזה, בדיוק התחלתי לכתוב באומץ רומן אמיתי, כשפתאום נכנס לי לראש רעיון למחזה, וממש השתלט ותפס את כל הבמה. אז למה לא לעצור רגע את הרומן – שממילא הספקתי כבר להסתבך אתו? ברגע הזה, תוך כדי כתיבת המחזה, עולה בדעתי שאולי זו בכלל גירסא טובה לפרק ראשון בסדרת טלוויזיה, אבל אז עולה לי בראש רעיון למשהו תיעודי, שנראה מבריק לכתוב עליו סיפור קצר או שאולי זו בכלל סצנה לסרט, הנה אני כבר מתגעגעת לרומן.

באחד מרגעי היאוש-פליאה האלה בין שנות התשעים לאלפיים, קראתי את “שנת הבשרים שלי”, ונדהמתי מהסטארט אפ של רות. ל. אוזקי. רומן שמתעד סדרת טלוויזיה שמטרתה להחדיר בשר בקר אמריקאי למטבח היפני. לצורך כך מתבקשת המחברת, כמפיקת-מתאמת הסדרה, לחפש ולמצוא את גיבורת השבוע של הסדרה ששמה “רעייתי האמריקאית”. וזה הבריף המבוקש של התכנית כפי שנשלח ממשרד הפרסום:

– דברים רצויים ל-“רעייתי האמריקאית”:
1. הופעה נאה, בריאות שופעת, אישיות חמה
2. מתכון טעים מאוד של בשר (חזיר ובשרים אחרים הם סוג ב’…חזיר אפשר אך בעיקר בקר!)
3. בעל נאה וצייתן
4. ילדים נאים וממושמעים
5. סגנון חיים בריא
6. בית נאה ונקי
7. ידידים ושכנים נאים
8. תחביבים מלהיבים

– דברים לא רצויים:
1. מומים גופניים
2. אנשים שמנים
3. עליבות
4. אנשים סוג ב’


כספרות הספר הזה הוא קולנוע, כמחקר מדעי הוא שירה, יש בו את הגיחוך שמייצרת טלוויזיה ואת כל שדות העצב של אנשים ובעלי חיים. הגיבורה היפנית, אקיקו, נשואה באומללות לגבר הדכאן ממשרד הפרסום, מצווה לראות בטלוויזיה את הרעיות השופעות ב”רעייתי האמריקאית” ולבשל את המתכונים. “…כשהמחזור החודשי של אקיקו חדל להופיע, אמר לה הרופא שהשחלות שלה מורעבות ואינן מייצרות ביציות. בעלה היה נסער מאוד. הוא אמר לה שהיא חייבת להעלות בשר על עצמותיה…”.
יש פה הפרעות אכילה ויחסים אבודים וסקירה פנימית מבעיתה של עולם הבשר האמריקאי, שקרים וסודות ובריתות אפלות בין הורמונים, רעלים וכימיקלים וילדות קטנות עם חלב בשדיים, ומעל לכל מספרת מצמררת, רב-תרבותית, אמריקאית ויפנית, שלאט לאט מציירת תמונה עגומה לא פחות מזו שמצייר עשור אחר כך ג’ונתן ספרן פוייר ב”לאכול בעלי חיים”, ויכול להיות שההדגשות של אוזקי מתרכזות בנזק לבני האדם שמזיקים לחיות שמזיקות לטבע שהופך אכזר ורעיל, אפילו טובות ממנו. זה לא ספר מגויס אלא ספר שמצא את עצמו במלחמה. אם לא שמתם לב אליו, אפשר לחזור בזמן ולחפש את העם עובד הזה עם עטיפה של בחורה ששערותיה עשויות נקניקים נקניקים.

הספר “שנת הבשרים שלי” מאת רות ל. אוזקי (מתרגמת: אלינוער ברגר, הוצאת עם עובד, 2001) – 51.80 ש”ח (מחיר מבצע באתר ההוצאה)
להשיג בחנויות ואתרי הספרים