תשאירו אותנו רגע לבד. NUDI
תשאירו אותנו רגע לבד. NUDI

הימים עוברים ואני מתרגל לשקט ולשלווה של האי הקסום הזה, שנופו הים תיכוני מוכר לי כל כך, עד שלפעמים נדמה לי כאילו מאז ומעולם הייתי כאן. ספריית ספרי הבישול המרשימה שבווילה עומדת לרשותי ואני קורא בהם ומתמלא השראה ורעיונות חדשים. במשך חמישה ימים שהמשפחה נעדרת לרגל נסיעה לשוויץ, אני לבד בבית. אני לוקח את הסיטרואן c1 האדומה ומגלה את החופים הרבים שבאי. רבים מהם מיועדים לקהל ההומואים הרב השוטף את האי מסוף יוני ועד ספטמבר, מוזיקת האוס ואמביינט רועשת ומגוון קוקטיילים צבעוניים. לרוב, צידו השמאלי של האי מיושב במשפחות וזוגות קונפורמיסטיים, ובצידו הימני של החוף נודיסטים אלטרנטיביים. אני מתיישב איפשהוא באמצע וקורא את ה”ואנטי-פייר” האחרון, שרוב לאו חשוף חזה מעטר את שערו. למחרת אני מגלה את החוף החביב עליי עד כה – איוס סוסטיס, בו אין מוזיקה בכלל וגם לא כסאות נוח או שמשיות. זהו החוף הנטורליסטי והיפה מכולם. זמזום הדבורים וניחוחות של זעתר וכלניות מחליפים את המוסיקה הרועשת.

הם חוזרים משוויץ, ומביאים עימם קילוגרמים רבים של בשר משובח מריח כמו חמאה צרפתית פרחונית, חזיר, עגל, עוף ובקר. אורז קרנרולי לריזוטו שמיושן שנה שלמה לפני שנארז, על האריזה כתוב שזה האורז הטוב בעולם, המחיר לקילוגרם 35 יורו.

ביום חמישי שעבר המראתי איתם במטוס סילון פרטי לביקור בן חמישה ימים בארץ. התרווחתי על מושב ספת עור בצבע קאמל ופתחתי את הספר “לבד בברלין”. המטוס ממריא אל על כשהזוג קוונגל נעצר ונשימתי נעתקת. אני מתכסה בשמיכת קשמיר סוגר את הספר ומאזין לקונצרטו מס’ אחד לפסנתר מאת ברהמס, שככה יהיה לי טוב. זמן קצר אחרי ההמראה – הטייס, לבוש במכנסי ברמודה ורודות, מוקסינים מעור חום, וז’קט פשתן כחול – יוצא אל הקבינה ואחרי שיחה קצרה מתגלה כי אנחנו מכירים מה”סלון”. בקוקפיט יושב טייס המשנה.

לקראת הנחיתה, קורא לי הטייס ומזמין אותי לראות את הנחיתה, כשאני עומד בין השניים מחזיק בכל יד משענת מושב. אנחנו נוחתים בשדה דוב נחיתה רכה וחלקה.

בארץ אני מבשל כל ערב בביתם של חברים של המעסיקים. על הקירות תלויות בטוב טעם יצירות אמנות. דמייאן הירסט: עבודה עגולה אחת של פרפרים, עיגול ענקי של משיכות צבע מהמרכז החוצה. אנדי וורהול: אישה בטלפון. קית’ הרינג ועוד רבים וטובים. בשלישי בבוקר אנחנו שבים למיקונוס במטוס הפרטי, אני מותש מהשילוב הדחוס של להספיק לראות את המשפחה והחברים, ועבודה מסביב לשעון. שוב בחדרי שבווילה מוקף בים ובשקט אינסופי, וחושב מה לבשל הערב. האישה מביאה לי ספר בישול איטלקי ומראה לי את אחת המנות האהובות עליה: נודי.

הבפנוכו של הרביולי. NUDI


Nudi הם כדורים של תרד ריקוטה ופרמזן הנשלקים במים מבעבעים קלות ומוגשים עם מעט חמאה ופרמזן. זהו בעצם מילוי של רביולי ללא העטיפה, מנה עדינה מלטפת ומרגיעה, כזו שתרצו להכין עוד ועוד רק כדי לחוות את ענן הטעמים שיתנפץ לכם בפה וירווה אתכם.

מתכון לארבעה:
2 חבילות תרד טורקי (עלים מופרדים בלבד ללא גבעולים)

250 גרם ריקוטה מסוננת בבד חיתול או מסננת

4 חלמונים מביצים גדולות

1 כוס פרמזן מגורדת דק

גרידה של חצי לימון

קמצוץ שאטה

קמצוץ אגוז מוסקט

מלח ופלפל

1-2 כפות קמח

רבע כוס חמאה מומסת

ההכנה:
1. יש לחלוט את עלי התרד כחמש עד שבע דקות ולצנן במי קרח. עם הידיים לחפון את התרד ולסחוט אותו, להניח במרכזה של מגבת מטבח ולסחוט אותו מכל הנוזלים, טוב טוב. אם ישארו לכם מים בתרד הכדורים יתפרקו בזמן הבישול. לקצוץ בסכין.

2. לערבב עם התרד בקערה את הריקוטה, פרמזן, חלמונים גרידת לימון והתבלינים, להוסיף בהתחלה כף אחת של קמח ולערבב עד שמתחבר לעיסה חלקה. אין צורך ממש ללוש את התערובת.

3. להביא סיר של מים ומלח ים לבעבוע עדין, לקחת כמות של כף מהתערובת בין כפות הידיים שהוטבו קודם לכן במים ולכדרר לכדור מושלם. השליכו את הכדור למים וחכו שיצוף למעלה. אם הכדור מחזיק יפה המשיכו את התהליך. אם התפרק הוסיפו עוד כף קמח ונסו שוב. אל תוסיפו יותר קמח ממה שצריך, או שתקבלו כדורי פינג פונג צמיגיים.

4. הניחו בצלחת, צקו מעט מהחמאה המומסת וגרדו מעט פרמזן. להגיש מיד.