זה הסוד שלי. "אסור לדבר על זה!" מאת נעמי שי
זה הסוד שלי. "אסור לדבר על זה!" מאת נעמי שי

סודות ושקרים במשפחה הם מתכון בטוח לשריטות בנפש הילד, ומייק לי כבר אמר את זה קודם. קשה לדמיין איזו מועקה מרגיש ילד שנאלץ לסחוב סוד משפחתי על כתפיו הקטנות, ואיזו גאולה ענקית מתרחשת כאשר ילד מעז לחשוף סוד כזה לאור השמש. אבל למה לדמיין אם יש לנו סיפור שקרה באמת, קרוב להפליא ורועש למדי: נעמי שי, כשהיתה ילדה, החליטה לחפור בסוד משפחתי שאסור לדבר עליו, ויחד עם החבר שלה דודי חשפה והוציאה אותו לאור, ובכך גאלה גם את עצמה וגם את שאר המעורבים בדבר.

כיום, בעידן התקשורת והאאוטינג, כולם מדברים על הכל בחפץ לב; אבל כשהמחברת היתה ילדה, היו המון דברים שאסור לדבר עליהם. וכך, כרעם ביום בהיר, במהלך ריב סתמי עם חברתה, נודע לה שבתיה, אחותה הגדולה והאהובה, בכלל לא אחותה. כשסיפרה על כך בבכי לאמה, הסבירה האם בקיצור נמרץ: בתיה היא יתומה, שהמשפחה אימצה לפני שנים, ואסור לדבר על זה או לשאול עוד שאלות, כי צריך לעזור לבתיה למחוק את העבר ולא להכאיב לה. מי יכול לעמוד בגזירה כזאת? בטח לא הגיבורה, שמתקשה להבין “מה יוצא מהשתיקה הזאת, ואיך היא יכולה בכלל לעזור לבתיה לשכוח”. אבל בבית אין עם מי לדבר. היא משתפת בסוד את דודי, ושניהם מציצים באלבום תמונות ישן שבתיה החביאה במגירה.

האלבום הזה, שמספק כמה רמזים לפתרון התעלומה, הוא היהלום שבספר: הוא מופיע במלוא הדרו בדיוק במקום המתאים בעלילה, על כריכתו ודפיו המקוריים, שגונם חוּם ישן-נושן, עם התמונות המקוריות מאלבום המשפחה של המחברת, ומאפשר גם לקורא (בכל גיל!) להתרגש יחד איתה מהסיפור שנפרש ומתגלה, עד לסוף הטוב. יש גם אחרית דבר, ובסיומה מסבירה הסופרת שיותר ויותר אנשים מדברים על השנים הרעות ההן “ומספרים מה קרה להם, מה קרה למשפחותיהם. והזיכרונות שלהם אמנם קשים, אבל טוב לספר, כי הסיפור משחרר. והנה, היום, גם אני סיפרתי לכם את הסוד שלי. עכשיו גם אתם יודעים”. פנינה קטנה ומקסימה.

הספר “אסור לדבר על זה” מאת נעמי שי (איורים: איה גדרון-נוי, הוצאת כנרת, לבני 7-9, 80 עמ’) – 74 ש”ח
להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ