שאלה מצויינת. "מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות"
שאלה מצויינת. "מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות"

יעקב בורק היה חבר טוב שלי בתיכון. לרוב ישבנו באותו ספסל בטור הראשון, קרוב קרוב לריח הבושם של המורה לאנגלית א. אייזיק. כשיגדל, יעקב יהיה פסיכולוג או פילוסוף, חשבתי, ולא רק אני, כל הבנות שהתאהבו בו חשבו כך. לימים יעקב בורק מצא עצמו כאחד מן המובילים במשק הישראלי, אלא שאז החבר שלי לספסל – ויתר מתוך בחירה על העסקים ובחר בכתיבה. רבים עשו כמוהו, אבל למזלו, הוא בחר בשדה הנכון. הוא מיטיב לכתוב והקוראים אוהבים לחבק את ספריו.

ספרו השלישי “מדוע טייסי הקמיקזה חובשים קסדה” (לאחר שני רבי המכר – “האם שימפנזים חושבים על פרישה” ו-“רעש”) כקודמיו, מבוסס על תובנות אישיות של אדם מרתק ואינטואיטיבי המבין לתנודות הנפש. תובנות אלה נשענות לא אחת על מחקרים ממדעי החברה, מודלים, מאזנים וסקרים. בכתיבה זורמת ונהירה, יעקב בורק משתף את הקורא בהוויה האישית שלו ומספק לו צידה לדרך. לא אחת הרגשתי שהוא חופף לי את המחשבות בשמפו שיש בו תמהיל מיוחד, או מעמיד אותי מול מראה, חלקה חיצונית, חלקה פנימית, כדי שאמסור לעצמי דרישת שלום מעצמי. והקורא משתעשע מול המראה הזו, פעם מוציא לשון ופעם תוהה-בוהה בפרצוף שכולו סימן שאלה.  

הדוגמאות שהסופר בחר להביא, מאלפות באנושיות שלהן, כמו התליין המפורסם שהתנגד מן הסתם לעונש מוות. השקרים, החומרנות, הדיכאונות, הרצונות והחרטות על מה שעשינו ועל מה שלא עשינו. ועל… ועל… והכל דק, בפרקים קצרים. יעקב בורק יודע לשים את היד על הדופק של הקורא שמזדהה עם הדוגמאות ומגלה שהוא פיסה קטנה בתצרף החברתי, ולעתים הוא כל התצרף כולו ועליו ליטול אחריות במישור החברתי ובמישור האישי. בספר “מדוע טייסי הקמיקזה חובשים קסדות” הסופר אינו יוצר דמויות. הדמויות הן אתה ואני, הדמויות הן אנחנו. המשפחה שלנו, החברים שלנו, האני האחר שלנו.

אגב, האם כבר הזכרתי שיעקב בורק היה חבר שלי לספסל בתיכון?

הספר “מדוע טייסי קמיקזה חובשים קסדות: על הדחקה, חרטה ותקווה” – יעקב בורק (עריכה: שחר אלתרמן, הוצאת: עם עובד, 245 עמ’) – 88 ש”ח (מחיר מלא)
להשיג בחנויות ובאתרי הספרים