הסאלוקית והנסיכה בארוחת בוקר משותפת. Ronimotti
הסאלוקית והנסיכה בארוחת בוקר משותפת. Ronimotti

כל הדרכים מובילות לרונימוטי: הדרך למשרד של שי, שביל טיולי הבוקר-ערב עם הסאלוקית בפארק, בירה ב’מייקס פלייס’ השכן או ביקור נדיר בזאפה. מרחק פסיעות בודדות מהבית: דרך הגינה ומעבר לכביש אל ארץ ההיי-טק והבראנז’ה. עצירות מזדמנות שם לקפה על הבוקר הן תמיד משמחות: קפה מצוין, ריח של שמרים נאפים והמולה של אנשי משרדים סביב הבר, כל אחד חובק את כוס הקפה בתקווה שתרכך את הצלילה אל עוד יום עבודה ארוך ומיגע. מקום טוב, פעיל, עם וייב עירוני ותחושה שמשהו קורה. ובכל זאת לא יצא לנו אף פעם לבוא לרונימוטי לבילוי, בטח לא משפחתי.

בשבת האחרונה לקחנו לעצמנו אתנחתא מתכניות פעילות. בשעה 11 בבוקר היה כל אחד מבני הבית עסוק בשלווה בעניניו ורק הבטן המקרקרת הזכירה שצריך לעשות מעשה. חפשנו רעיון למקום קרוב, מהיר וטעים שיספק את הגחמות של כולם. למה לא ארוחת בוקר ברונימוטי? בחוץ עננות חורפית עם טמפרטורה קייצית. שרידי שלוליות מהגשם של הלילה והרחבה מחוץ לרונימוטי שוקקת חיים. משפחות עם ילדים גדולים וקטנים. זוגות שחופשיים מהשגחה על קטנטנים אקטיביים וגם כמה חברים על 4 לסאלוקית, שרגילה לחצות את הרחבה כמו הרוח שהיא, בדרכה הביתה מהפארק.

תפריט ארוחת הבוקר מגוון ונושק לארוחת הצהרים שתתחיל פה בעוד כשעה. איתי בחר בפריטטה, שהיא בעצם חביתה יפה ותפוחה שממולאת במה שבוחרים (או לא, במקרה שלו), עוברת טיגון ואח”כ אפיה בתנור שעושה אותה קצת סופלה. היא מוגשת עם סלט פנצלה (עגבניות, פלפלים, זיתים, בצל וקרוטונים ביתיים), קערית של ירוקים קצוצים עם קליפת לימון וגרעיני חמניות, גבינה לבנה, פיסת דג מלוח, ממרח פלפלים קלויים ואיך אפשר בלי צלחת לחמים תוצרת בית, בריוש קטן ומתוק וקעריות עם ריבה ביתית וחמאה, וגם תוספת שתיה לבחירה.

אלה בקשה 2 ביצים רכות עם מקלות טוסט ועגבניות חתוכות עם מיץ תפוזים. אני חלמתי מהבוקר על פחמימות מתוקות. בחרתי שבלול שמרים עם תפוחים וריקוטה וקפוצ’ינו. שי נלחם בנטיה המובהקת של אנשי המטבח ברונימוטי לעשות הכל עם בזיליקום, עשב שהוא ממש לא מחבב (אף אחד לא מושלם). חפירת עומק בתפריט העלתה ברוסקטה קלמרי עם עגבניות, זיתים ורוקט. בינגו. לא מעט פעמים נאלצה המלצרית החביבה ללכת לבדוק אם אפשר להענות לכל בקשותינו המיוחדות. לזכותה יאמר שעשתה זאת בחן וביעילות ואם הטרדנו אותה באיזשהו אופן, היא הסתירה את זה היטב.

שולחן משפחתי. ארוחת בוקר ב-Ronimotti


האוכל הגיע ואסף את כולם לשולחן. “קלמרי על הבוקר” אמר מוטי סופר – החצי השני של הצמד שהוא רונימוטי – והגיש לשי את הצלחת כמו אומר: סחתיין עליך. הברוסקטה, אחת מצורות ההגשה היפות והחביבות עלי (כי ביננו, מה כבר יכול להיות רע במנה שבבסיסה עומד לחם כפרי גס שנקלה בשמן זית?) , לא נראתה לי משהו שפותחים איתו את הבוקר אבל כשנחתה אל השולחן העלתה באחת את מפלס הרעב. ולא רק שלי. אלה, שהיתה עסוקה עד אז עם הביצים, צללה בלי הקדמות לצלחת של אבא, שלתה פיסה אחר פיסה של ראשי קלמרי (החלק עם הזרועות שבדרך כלל קוראים לו רגלים), או כמו שהיא קוראת להם: תמנונים, חיסלה במהירות ובקשה עוד. אם אפשר בלי טבעות, רק עם זרועות. “וגם עוד כמה בריושים קטנים אם אפשר” ניצלתי גם אני את ההזדמנות לשיגור גחמות נסיכותיות משל עצמי. “אבדוק אם אפשר” אמרה המלצרית. הברוסקטה השניה היתה יפה וריחנית כמו הראשונה אבל עם המון זרועות של קלמרי פצפונים. הנסיכה אחזה בקיסם וביעילות רבה הביאה אל פיה הקטן קלמר אחרי קלמר ורצה לדרכה כשהסאלוקית בעקבותיה. גם צלחת הבריושים חוסלה כלא היתה בין אלה שנשארו לשבת. את שאריות הפריטטה וגם חמאה עם קצת לחם ליקקה הסאלוקית בהנאה, בעודה מתחמקת מכל נסיון של מישהו להתקרב אליה או חס וחלילה ללטף את פרוותה המטופחת.

לחובבי קלמרי. ארוחת בוקר ב-Ronimotti


ארוחת בוקר היא קונספט מנצח לבילוי עם ילדים. בין הביצים לבצקים, כל אחד ימצא משהו שהוא אוהב. אם יש מרחב פתוח לשחק או לרוץ בו – מה טוב. זו של רונימוטי ידידותית לילדים אבל לא מעגלת פינות בצד של המבוגרים. אין בה כמות על חשבון איכות וכולה אומרת לארג’יות עם איפוק. ככה צריך. 289 ש”ח שלמנו על המון אוכל (שחלקו לא מאפיין במחיר את תפריט ארוחת הבוקר הסטנדרטי), שתיה נוספת וכוסית גראפה, בלי חיוב נוסף על כל הגחמות שמולאו בחיוך. נחזור בקרוב.

ארוחות בוקר של “רונימוטי” – א’-ה’ עד 11:45, שישי ושבת עד 12:45
“רונימוטי” – שימו לב – כתובת ושמה של המסעדה עודכנו:
“לה רפובליקה די רונימוטי”, מאז”ה 3, תל אביב


את הקומיקס המדליק הזה חיבר ואייר בנה של מיכל וקסמן, איתי בן אסולין, בן 9