שקט, נרדמים. "ספר השקט" של דברה אנדרוור
שקט, נרדמים. "ספר השקט" של דברה אנדרוור

יש ספרי ילדים שאפשר לבדוק כבר בחנות הספרים, בעלעול על רגל אחת, כדי לדעת אם שווה לקנות אותם, ויש ספרים שמגיעה להם בדיקה רצינית יותר, לטוב ולרע. אז מזל שיש המלצות בעולם ובמרמלדה, כי “ספר השקט” עלול להתפספס בדפדוף זריז מדי: הוא במיטבו רק כשיושבים בשקט, במקום שקט, וקוראים אותו בשקט לילד כשהוא שקט (והכי טוב – לפני השינה), כי רק אז אפשר באמת לראות כמה הוא מוצלח (ושקט!).

בכל עמוד מתואר סוג אחר של שקט, במלים ספורות – ובציור מתוק, מתפקע מרגש, שהופך כל סוג של שקט (ועמוד) לסיפור אילם אך שלם, בכיכובם של ארנבון, דובון, קיפודון ועוד. כל עמוד מזמין השתהות שקטה, של הקורא הבוגר ושל המתבונן הפעוט, כדי לקלוט את סוג השקט ואת הסיפור הקטן והמיוחד (לעתים שמח, לעתים צובט בלב) שמסתתר בכל ציור. אמנם, נדמה כאילו אין כאן עלילה, מה עוד שהדמויות המצוירות מתחלפות ומתגוונות, אבל אט אט מבינים שזהו אוסף רגעים של שקט מיום רגיל בחייו של ילד, מרגע שהקיץ ועד שנרדם. כך יוצא שכל מלאכת הסיפור היא שקטה ומשתהה ומתבוננת ומכבדת את השקט, וילדון בן חמש שהקשיב לסיפור (בשקט) באמצע הצהריים עד העמוד האחרון, שמתאר “שקט של חלומות מתוקים”, הניח את ראשו הקט על מסעד הכורסה, עצם עיניים ואמר בחולמניות “ויש שקט של שינה”. מה עוד אפשר לבקש? אולי רק שתנחשו איזו מלה חוזרת כאן 17 פעמים. התרגום נחמד מאוד.


“ספר השקט” מאת דברה אנדרוור (איירה: רנטה ליווסקה, מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ, בהוצאת כנרת, 32 עמ’. לבני 3-7) – 64 ש”ח
להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ